שיחות עם הנכדים עם סיום המלחמה

לסבא ולסבתא תפקיד חשוב בזמנים האלה, בעיקר לנוכח החופש הגדול. עד עכשיו ניסינו לעשות את המיטב בין האזעקות, אך כעת, כשהמצב קצת נרגע ואפשר לצאת בביטחון לבלות- עדיין חשוב לזכור שגם המצב הזה – הוא עדיין מצב של שינוי. כדי לעזור להם להמשיך הלאה ולא לקבור את הפחדים ולהדחיק- חשוב שגם כעת, נשוחח איתם.
 
// נכתב ע"י: גדי רוזן, ראש אשכול ניהול משפחה- מרכז הפרישה הישראלי בזמן המלחמה, לנו, הסבים והסבתות, היה תפקיד חשוב. להרגיע את הנכדים, לשחק, להעסיק ולעזור להורים שלהם, כלל שניתן. כעת המצב קצת נרגע, החופש הגדול נמשך ועבור לא מעט ילדים- מתחיל. אנחנו כאן כדי לחבק ולבלות איתם. אבל מה עובר בראשם? האם הם פתאום שכחו מהימים בהם היו סגורים בבית? מרעש האזעקות והירוטים? או שמא הם עדיין ממתינים לאזעקה הבאה?

הורים וסבים רבים חושבים שהנה זה נגמר- אז למה להתעסק בזה עכשיו?! – אבל, חשוב לדעת כי ייתכן שהילדים יחוו בלבול או אפילו תחושות של פחד, שיישארו לא פתורות ולא סגורות-  גם במהלך הרגיעה. אנחנו הרי מורגלים בכך. עברנו כבר לא מעט מלחמות לצערנו ואנו מכירים את שגרת החירום ויודעים לחזור מהר מאוד לשגרת החיים לאחר המלחמה- אבל מה הילדים שלנו חושבים ומרגישים כעת? האם המצב ברור להם?

מחנכים רבים מספרים על הדילמות העולות בימים אלה- מה נכון לספר לילדים על המלחמה? האם נכון לשתף אותם? מאיזה גיל? ובמה?
כמו בכל מציאות אחרת, גם בזמן מלחמה להורים ולסבים, תפקיד חשוב ומשמעותי אל מול ילדיהם, בכל גיל. חשוב- גם עכשיו, לשוחח עם הילדים על המצב.
אם מדובר בילדים קטנים, שעדיין אינם מסוגלים להבין ולהכיל מושגים כמו מלחמה אבל חשו איזה פגיעה במצבם הביטחוני או שינוי בבית- למשל, בילוי זמן ממושך בממ"ד או חשיפה לחדשות או לדאגות ההורים, כדאי לשבת לשיחה, להתייחס למה שהיה, לתגובות, לפעילות שהייתה עד כה ולעובדה שעכשיו דברים קצת משתנים לטובה.

ילידם קטנים בגיל הרך, לא אמורים לדעת ולא מסוגלים להבין את מושג המלחמה. אך אם הם נחשפו לתמונות המלחמה ולקולות הפיצוצים, עשויות לעלות בהם תחושות של בלבול ופחד. גם עכשיו, בהפסקת האש, הם עשויים לזכור את הדברים ולחשוש מהם. הם חשים בגילאים האלה תחושות של פחד ואי וודאות שלעיתים מתעצמות עקב חוסר יכולת להתמודד איתן ולהביע את עצמם בצורה מוחלטת. החשש ממצבי שינוי קיים במקביל ליכולת ההסתגלות של הילדים. אנחנו לא יכולים להעלים גם מעיניהם הקטנות את המציאות ולכן, חשוב להדריך אותם לפני כל שינוי מבלי להגביר את החששות שלהם.
הדבר הנכון הוא להעניק למצב השינוי הנוכחי, הסבר תואם לזה שנתתם כשניסתם להסביר את השינוי שהביא עימו המצב הביטחוני בתחילת המבצע. למשל, אם הסברתם שעכשיו צריך לשהות יותר זמן בממד מסיבה מסוימת, הסבירו באותה צורה, שכעת הנסיבות השתנו ולכן כבר לא צריך לשהות שם זמן רב בכלל ואפשר לצאת לבלות בחוץ.

ילדים בגיל גן חובה וכיתות נמוכות כבר מבינים שהייתה מלחמה ולכן מומלץ להמשיך לשוחח בגובה העיניים, להרבות איתם בשאלות העוסקות בעיקר בהם, אפשר לשחק איתם במשחקי מלחמה, לתת להם חומרים ולאפשר להם ליצור ובכך להפגין את רגשותיהם ופחדיהם מהמצב.
בגילאי 5-8 משחקי דמיון יכולים לסייע מאוד בהתמודדות עם שינויים הילד יכול לגייס בכוח דמיונו כוחות ויכולות על-אנושיים, שלא ניתן לעמוד מולם ובעזרתם הוא יכול לשמור על עצמו ולנצח בכל מצב. הוא יכול להיות "הכי חזק והכי אמיץ", לגבור על כל אויב וסכנה, והוא זה שמחליט כיצד כל אירוע יסתיים. שימוש מושכל בדמיון מספק לילד תחושת כוח ושליטה, שכל כך חשובה לו במצב של פחד וחוסר אונים.
כיצד עושים זאת? עם ילדים צעירים ועם ילדי הגן מומלץ להציג הצגות, לספר סיפורים, לצייר וליצור, כשהילד הוא זה קובע, שמחליט ומוביל את היצירה לכיוון הנכון עבורו.
אם הילדים מספיק בוגרים, אפשר להסביר שיש לנו צבא ששומר עלינו ושאמא ואבא שומרים עליהם במקרה שהמצב יחזור על עצמו. שיחות בגילאים האלה יכולות להתפתח לכיוונים מאוד יפים ויעילים ולכן חשוב לתת לילידם להביע את עצמם כמה שיותר בנושא, כדי שנהיה מודעים ככל האפשר למחשבות ולרגשות שלהם כלפי המצב הביטחוני.

מבוגרים רבים טועים במחשבה שתפקידם העיקרי הוא לדווח לילדים את העובדות, לספר להם על מה שמתרחש ולחשוף אותם למציאות. אם נאמר את האמת, גם אנחנו ההורים לא באמת יודעים את הפרטים וניזונים משמועות רבות שאנן נכונות תמיד. ילדים קצת יותר גדולים (גילאי 8 ומעלה) כבר יודעים לקבל לבד את המידע מהרשת. זכרו שכיום כמעט כל ילד "מחובר לרשת  24 שעות בימימה" ולעיתים הם נחשפים למידע עוד פנינו והם אלה שמדווחים לנו על המתרחש. זו סיבה נוספת שחשוב להבין מהם מה הם חושבים ויודעים על מה שקרה ועל עתידם.
זכרו, שבכל גיל, התפקיד שלנו כמבוגרים, הוא לתווך בין המחשבות והרגשות של הילדים, לבין המציאות ולהרגיע את הפחדים בכדי לחזק תחושות של ביטחון שיכולות להיות משמעותיות מבחינה התפתחותית ומבחינת ההתמודדות עם העולם.
 
ילדי הכיתות הגבוהות ביסודי (9-12), כבר נחשפים ומבינים הרבה מהמתרחש סביבם. כדאי לשבת ולשוחח עם הנכדים כל המתרחש. על המשמעות של הפסקת הלחימה ומה ההבדל מהפסקות האש הקודמות שקרסו. בגיל הזה מומלץ לדבר מעט להקשיב הרבה ולהרבות בשאלות פתוחות שמאפשרות להם לבטא את עצמם ואת פחדיהם. למשל: מה אתה חושב על המלחמה? מה הכי מפחיד אותך? מה אפשר לעשות בקשר לכך? האם לדעתך זה הסתיים לתמיד? מה אתה חושב על דרך ההתנהלות של המשפחה בזמן הזה? מה היית מאחל לצבא למדינה לעצמך בהקשר זה? אפשר גם לכתוב מכתב למדינה או לראש הממשלה כדי להציף את הדברים ולייצר תחושת שליטה.

לסיכום, המלצות להתנהלות נכונה עם הנכדים במצבי שינוי:

• לשוחח עם הילד ולהקשיב לו כדי להבין את מצבו הרגשי.
• לא לחשוף ילדים קטנים למציאות יתר על המידה לא להעמיס עליהם אינפורמציה מלאה.
• לא להסתיר, להכחיש או להתעלם מן האירועים המתרחשים סביבנו.
• לספר לילד את האמת, אך לא את כל האמת, רק את זו שביכולתו לספוג ולהכיל.
• אנחנו לא סופרמן. אינינו יכולים באמת לדעת מתי כל זה יסתיים ואיך. נכון לומר לילד משפטים כמו: "אני לא יודע, אבל אני מאמין ומקווה ש..." "יש לי הרגשה , מנסיון העבר אני חשוב ש...."
• חשוב לאפשר לילד לבטא את פחדיו, כאבו ותסכוליו, מתוך הכלה אמפטיה ואהבה.
• צריך לכבד את רגשותיו לתת לו לגיטימציה מלאה. לא לבטל ולא לשלול הבעת רגשות אלא לאפשר לשקף ולחזק אותן.
• להירגע ולהרגיע- חשוב ביותר להרגיע את הילד ולהוות עבורו דוגמה לביטחון ויציבות, לאמונה ולאופטימיות. משום כך חשוב קודם כל להצליח להירגע בעצמינו. זה לא קל אך התפקיד מחייב זאת.
• זכרו, תפקידינו כסבים וסבתות ומחנכים בכלל, בימי מלחמה כמו בימי שלום, הוא חשוב במיוחד. אינינו פרשנים צבאיים, רצוי להגביל ולצמצם את הצפייה בבית בחדשות, וכשהילדים צופים בחדשות לשבת יחד איתם לתווך בין המוצג למציאות ולחבר אותם למציאות בצורה מאוזנת, רכה ומרגיעה יותר.

מלבד שמירה על ביטחונם הפיזי של הילדים, התפקיד החשוב במצב זה הוא רגשי: להיות פנויים וקשובים למצבם ולצרכיהם, ולהעניק תשומת לב רבה, תמיכה אמפטיה ואהבה.
זכרו שדווקא במצבי שינוי, נוצרת אי ודאות, עולות תחושות של חוסר שליטה, פחד ובלבול ודווקא אז חשוב מאוד לשמור על סדר ועל שיגרת חיים בעלת גבולות ברורים.

גדי רוזן, מאמן משפחתי