למורים-קשה-יותר-לפרוש
ספריית תכנים
מלאו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

למורים קשה יותר לפרוש

  • נכתב על ידי דורית מילר
    מומחית בפסיכולוגיה חיובית,
    מנחה מובילה בקורס מאמני פרישה
    מרכז הפרישה הישראלי

  • מאז שאני זוכרת את עצמי, היתה לי אמא מורה, מסוג המורות האלו שמשנות לך את החיים. אלו שהתלמידים שלהן שולחים להן תמונות מטקסי הסיום באוניברסיטה (במקרה של אמא שלי זה בד"כ היה הטכניון), שפוגשים אותם ברחוב, אז עוצרים, מחבקים אותם ומספרים להם איך השנה, שנתיים בהם היא לימדה אותם שינתה את חייהם מהקצה לקצה, איך היום הם מאמינים בעצמם בזכותה ואיך בזכותה הם גילו שהם ממש מוכשרים בתחום מסוים, או לחילופין, גילו שלא חייבים להיות מוכשרים בהכל ועדיין להיות בני אדם מאושרים ומצליחים.

    קיימות הרבה סיבות לכך שאמא שלי היתה המורה שהיא היתה, אבל המרכזית שבהן היא שהיא אהבה את העבודה שלה, אהבה ללמד ויותר מכך, אהבה את התלמידים. בשנים האחרונות (ממש שנה שנתיים אחרונות) לפני הפרישה, היא סיפרה לי ש"נגמר לה". לא מהתלמידים חס וחלילה, אבל נמאס לה מכל ה"מסביב" : מלחבר ולבדוק עוד ועוד מבחנים, מללמד דווקא את מה שמשרד החינוך רוצה לבגרות, מעוד ישיבת ציונים ועוד טלפונים מהורים לחוצים. היה נראה כאילו הפרישה מגיעה בדיוק בזמן. ואכן כך היה, הפרישה הגיעה בדיוק בזמן. במקרה של אמא שלי, הזמן טמן בחובו עוד מתנה של מחלה, אבל לשימחתנו ושימחתה, היא ניצחה ומנצחת אותה בגבורה רבה. 

    ואז הגיע הקושי... קושי מיוחד למורים. הפרישה כפרישה הינו תהליך מאפשר: מאפשר מנוחה ומילוי מצברים, מאפשר גילוי מחדש של עצמי חדש ומאפשר מיקוד במה שנכון עבורי באמת. אבל דווקא אצל מורים, הפרישה יוצרת חלל גדול במיוחד. אמא שלי כמורה, חיה כל חייה בהוויה של עשיה משמעותית ובעלת ערך. היא לימדה מתמטיקה, אבל לא רק, היא לימדה אנשים צעירים לחשוב, אפשרה להם לחלום, לימדה אותם את כוחה של עבודה קשה ויצרה אצלם ערך אשר ליווה אותם לאורך כל חייהם. מעטים הדברים בחיים אשר יכולים להתחרות בעשיה כל כך גדולה ומשמעותית. מעבר לכך, היא תמיד חיה בתוך אוכלוסיה צעירה, חלק גדול מזמנה היא בילתה עם אנשים צעירים ותמיד התגאתה בכך שהיא יודעת כל מה שקורה, אם זה השירים הכי חדישים שהם הכי "אין" כרגע, ואם זה האופנה החדשה, או המשחק החדש שכולם משחקים בו. 

    ומעבר לכל זה, היתה הבמה. היא כל בוקר, קמה התלבשה ועמדה על במה. במה הדורשת ממך להיות האני הטוב ביותר של עצמך, בטח ובטח, מול ילדים, הרי הם אינם חוסכים ממך את דעתם הישירה והכנה. רק תעיז לפשל והם מייד יאפסו אותך. יש בזה משהו קשה ומאיים, אבל מצד שני, יש בזה גם משהו מצמיח ומפתח וגם מעריך. כי כשמצליחים לעמוד מול במה של 30-40 ילדים ו"לככב", אז אתה כוכב אמיתי, על בסיס קבוע. 

    ואז מגיעה הפרישה. נחים, נושמים ו... מה עכשיו? כאן נוצר חלל ייחודי למורים. אותם האנשים (בעיקר המוצלחים שבהם, אבל לא רק) אשר כיכבו על הבמה על בסיס יומי, חיו במרכז העניינים החברתי ונתנו ערך מהגדול ביותר שניתן, מוצאים עצמם עם ריק גדול במיוחד, ריק תהומי מפחיד ועוצמתי. אשר מפיל את חלקם, אבל הוא זה, המניע אותם, יותר מכל אוכלוסיה אחרת – לבנות ערך חדש. 

    בתור בני אדם, אנחנו לא מסוגלים לסגת מהטוב שהיה לנו ועדיין להיות שבעי רצון מהחיים. מי שאכל כל יום במסעדת גורמה, יתקשה להנות על בסיס קבוע מלחם צר ומים. ומי שכיכב בחייו בנתינת ערך אישי לחיים כמו שרק מורים יכולים, יתקשה להיות שבע רצון מחיים של לחם צר ומים ערכיים.

    מה שכן ניתן לעשות על מנת להיות יותר מאושרים וגם מסופקים, זה לשנות מינונים. גם מי שהתרגל למסעדת הגורמה של המורים במובן של עשיה ערכית ובעלת משמעות לחיים, עדיין יכול להנות מחיים פשוטים יותר ורגועים. לאחר שעבד כל חייו בעבודה הקשה מכל – הוראה (אחד מארבעת המקצועות בעלי הסיכון הגבוה ביותר להתקפי לב, בראש רשימת המקצועות המעייפים ביותר ובראש שרשימת המקצועות השוחקים ביותר) יוכל סוף כל סוף להשקיע גם בעצמו. למלא את רוחו וגופו בכל הטוב הקיים בחיי הפנאי, החברה והמשפחה ועדיין לספק את אותו החלק בנפשו אשר מעוניין בעשיה ערכית משמעותית המתאימה למידתו.

    כאן נכנס הרעיון המבריק של מורי ושותפי לדרך – רפי פלג, יו"ר מרכז הפרישה הישראלי. רפי מדבר על המושג של "בגרות שניה". הוא מדבר על שינוי מינונים, ועל בניה מחודשת של "עוגת החיים" ומציע לפרגן לעצמך תקופת "אתנחתא" בסמוך לפרישה, סוג של : "תעצרו את העולם אני רוצה לרדת" , תקופה שעשויה להימשך מספר חודשים עד שנתיים. תכלית תקופת האתנחתא - להתרחק מהמוכר והידוע וליצור קשב, בשלות ופניות  ומתוך כך להגיע לשלמות הבחירה...

    אולי אתם מהרהרים (ובצדק) – "אז מה אעשה ב"אתנחתא" ?" , או משפטים שאנו שומעים כמו :  "אחרי שבוע בדיוק אני אטפס על הקירות" אז הנה לכם התשובה : גם וגם וגם וגם...
    1.    גם מנוחה, fun, לקום מתי שבא לי, עיבוד והטמעת המצב החדש
    2.    גם יצירת כסף נוסף להשלמת חוסרים – אם יש צורך בכך
    3.    גם בחינת רעיונות לבגרות שנייה – הרחבת טווח הבחירה, מחקר ו"טעימה" – טיפ : בצעו רישום של כל מה שעניין אתכם ו"דיבר אליכם" במהלך השנים... בידקו כיצד ניתן לקבל טעימה מכל תחום...
    4.    גם הכנת תשתית לבגרות שנייה – למשל, רכישת השכלה והכשרה בתחום בו הנני מעוניין לפתח את בגרותי השנייה
     
    העיקרון המוביל בתקופת האתנחתא: לא יותר מידי עומס ולא יותר מדי מחויבות – אני היחיד ששולט במינונים... 

    אז תשאלו אותי- מה עצת הזהב שלי למורה שפורש ? 

    התשובה : אתנחתא !
     



  •  
  • לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

    מאמרים נוספים לגילאי 60+ מבית מרכז הפרישה הישראלי