מעכבי-פיתוח-בגרות-שניה-1-2-3-4
כותבים פרישה
מלאו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

מחלת ה"שחזרת"

  • נכתב על ידי רפי פלג,
    יו"ר מרכז הפרישה הישראלי, מייסד תפיסת הבגרות השניה
    מנחה מוביל בקורס מאמני פרישה
    יועץ ומאמן תעסוקתי - מומחה בפרישה
  • במאמר הקודם עסקנו בשני מעכבי הצלחה בפיתוח בגרות שניה : "פרדיגמת ההכוונה" ו "איני רעב ללחם"
    במאמר שלפנינו נעסוק בשני מעכבים שכיחים נוספים : מחלת ה"שחזרת" ו"אגו רגיש ופגוע"

    מחלת ה"שחזרת" וניסוח ציפיות לא מציאותיות
    את מחלת השחזרת נגדיר כך : זהו ניסיון של אנשים לפתח וליישם בהווה המציאותי של חייהם (כאן ועכשיו) נושאים , רעיונות, עיסוקים או פעילויות  שאבדו במרחבי זמן העבר (נותרו איפה שהוא שם ואז).
    זהו ניסיון גרוע שמבטיח אכזבות רבות. זהו אף כישלון צפוי וידוע מראש. החיים הם נהר זורם. מה שנישאר בעבר ולא זכה להגשמה – יתכן שהוא צריך להישאר שם. יסביר  שהוא לא יוכל להיות מוגשם בהווה. זה פשוט לא מציאותי ונכון. ויותר מכך- ניסיון ההגשמה בהווה עלול לגרום לכאב עמוק.
    יש רעיונות שהיו נחלת העבר ואולי אף נדחקו ל"בויידאם" וציפו לתחייה מחודשת ולהגשמה בבגרות שנייה, אך הזמן שחלף יצביע על כך שלא נוכל לעשות זאת. נצטרך להשאיר אותם במזווה הפרטי שלנו ואם יכאב לנו מאד על שאין אנו מסוגלים להגשימם בהווה – אולי נכתוב עליהם שיר שיבטא את כאב ההחמצה..  או אולי נעבד את הכאב והעצב בעזרת ידיד קרוב או בעל מקצוע , אך נימנע מניסיון מעשי של הגשמה בהווה. זה עלול להכאיב.
    נדגים: אליהו זיהה בנערותו משיכה גדולה וכישרון מצוין למקצועות החשבונאות והפיננסים(ראיית חשבון , ניהול פיננסי, ניהול תקציבי, דוחות ומאזנים , מימון..). נסיבות החיים הובילו אותו לעולם תוכן שונה – הוא שרת כמורה לאימון גופני במערכת החינוך במשך כמעט 40 שנה ופרש לפנסיה בגיל 64. כל חייו הוא נשא את כאב ההחמצה – "אילו  יכולתי ללמוד ראיית חשבון ולהשתלב בתחום – חיי היו טובים יותר. יש בי צער מתמשך על החמצה זו". עם פרישתו הוא ביקש לפנות ללימודים אקדמיים ממוסדים ומלאים של ראיית חשבון, בבחינת "זה הזמן להחזיר עטרה ליושנה..".
    קיימנו שיח מתמשך שבמסגרתו בחנו לעומק  שתי סוגיות : איך הוא עשוי לעמוד בדרישות הלימודיות האינטנסיביות ואף המפרכות (כולל מבחני ההסמכה של לשכת רואי החשבון), תוך לקיחה בחשבון את השינויים הקוגניטיביים והפיזיולוגיים וכן מהם סיכוייו ליישם את הכשרתו בחיי המציאות העכשוויים. השיח היה ארוך. דמעות נשפכו. עיניו נפקחו וההכרה חלחלה למוח שלו : ראוי לוותר על הרעיון. הוא התפנה לחפש אפיקים אחרים.
    אילו הוא היה יוצא לדרך של פיתוח ויישום המשאלה שלו הוא היה נתקל במהמורות רבות, בתלאות ואכזבות, והתוצאה הייתה כנראה חוסר יכולת להגשים את המשאלה. דרך הייסורים הזו נמנעה .
     
    יש מקרים  בהם אפשר ליישם משאלת עבר בדרך מקורית ולא בדרך מסורתית , כמו בסיפורו של אמיר, המהנדס שהמציא את עצמו מחדש כאומן וכיוצר תוכן  (המשאלה – משחק, תאטרון ובמה. היישום – מקורי. לא ניסיון להשתלב בתאטרון הרפרטוארי אלא ביטוי של המשאלה בדרך מקורית ואחרת, מותאמת למציאות).
    יש גם מקרים נדירים מאד בהם משאלות עבר יושמו בבגרות שנייה במלואם. סיפור חייו של הפסנתרן והיוצר המוסיקלי מוריס אלמדיוני ממחיש זאת. האיש נולד בשנת 1928 באלגיר. בילדותו הוא נימשך לנגינה על פסנתר ואף עסק בכך. רוב חייו הבוגרים עברו עליו בעולם תוכן שונה לחלוטין- שיווק ומכירות בתחום הטקסטיל. בגיל 68 הוא סיים לעסוק בתחום זה והחזיר עטרה ליושנה.. –  הוא נחשב כיוצר מוסיקלי חדשן שמשלב בין סגנונות המוסיקה האנדלוסית, לבין מוסיקה קובנית וגז מודרני. לפני כ 10 שנים הוא זכה בפרס יוקרתי מטעם הבי.בי.סי  הבריטי כיוצר של מוסיקת עולם , פרס אשר העניק לו הכרה  בקנה מידה עולמי ומאז הקריירה המוסיקאלית שלו נסקה לגבהים חדשים. הוא מופיע על במות רבות ברחבי העולם . סיפור חיים של אחד למאה מליון.. לאחרונה הוא חגג יומולדת של גיל 90. האם לעובדות המתוארות יש קשר לחגיגות ה-90 ? אשאיר את השאלה פתוחה..
    לרוב בני האדם כדאי להכיר את "מחלת השחזרת" ולהיזהר ממנה. היא נפוצה והיא עלולה להיות מסוכנת או בלתי נעימה.

    מעכב נוסף  בפיתוח בגרות שניה
    "אגו רגיש ופגיע"
    האגו הוא מעכב גדול של תהליכי פיתוח ויישום רעיונות בבגרות שנייה. הוא גורם לאנשים לוותר מהר על נסיונותיהם, וחלקם אף אינם מתחילים את התהליך כדי שלא "לסכן" את האגו שלהם.
    אנו עלולים להיפגע מהר. רובינו רגישים מידי ויש לנו נטייה מוגברת להיעלב .כאשר בודקים לעומק מדוע נעצרו ניסיונות הפיתוח של מרכיבי הבגרות השנייה מגלים שסוגיית האגו הייתה מעורבת ומשפיעה מידי. חייבים לחשוב איך לנטרל השפעה זו.
    נדגים:  סיימת הכשרה מקצועית, ארוכה ונחשבת , במקצועות האסטטיקה ואת מעוניינת לעשות את הצעד הבא : מחקר ובדיקה מעמיקים ביחס לאפשרויות היישום של הכשרתך. אולי הקמת קליניקה בייתית, אולי להצטרף לקליניקה קיימת , לפחות בהתחלה ושם לצבור ניסיון ולפתח מוניטין. רב הניסתר על הגלוי. עולם זה איננו מוכר לך מלבד ההכשרה שעברת. את חייבת להכיר את חיי המציאות כדי להחליט על צעדי ההמשך. יש לך פערים רבים להשלים בטרם תחליטי על ההמשך : שווקים, לקוחות, מוצרים, תחרות, מיצוב, מחירים, ספקים...
    שמעת על מישהי שעושה חייל בתחום ואת אף מכירה מישהי אחרת שתסייע בחיבור בין שתיכן. את חייבת להיפגש איתה ל "קפה עצה". כך למדנו בפרק העוסק בפיתוח רעיונות בבגרות שנייה.
    הידידה המקשרת משוחחת איתה ומקבלת את הסכמתה העקרונית להיפגש איתך. את מתקשרת בטלפון. היא איננה עונה. אולי איננה פנויה. את שולחת הודעת ווטסאפ . את רואה תוך דקות שהיא קראה את ההודעה אך אינך  מקבלת תגובה , לא בהודעת טקסט ולא בשיחת טלפון. את עושה את הצעד הבא ומתקשרת כעבור מספר ימים שוב??
    כמחצית מהאנשים היו מוותרים כבר בשלב הזה.  הם היו אומרים לעצמם ולאחרים "נראה שהיא איננה מעוניינת להפגש.. עובדה – התקשרתי ולא זכיתי למענה. שלחתי הודעה שנקראה מיד ושוב- לא נעניתי. "
    התגברת על המשוכה.  חלף שבוע ואת עושה ניסיון התקשרות נוסף. היא משיבה לך מיד ואתן משוחחות. את אומרת לה את המשפט שאמור לגייס את המוכנות שלה לפגישה "קיבלתי את הטלפון שלך מ.. אני מבינה שהיא שוחחה איתך. שמעתי ממנה שאת עושה חייל בעשייה שלך. אני סיימתי לאחרונה קריירה ארוכה בעירית אשדוד והייתי שמחה להתייעץ אתך על רעיונות שונים. אודה לך אם נוכל לקבוע פגישה."
    פנייה נעימה, מזמינה, מחניפה, בלתי מחייבת, מבוססת על "פעולת ריכוך" שעשתה הידידה שלך ולמרות זאת את זוכה לתשובה הבאה: " בהחלט. העניין הוא שאני עסוקה מאוד בשבועיים הקרובים. אולי נדבר אז וננסה לקבוע".
    הניסין מצביע על העובדה הבאה:  חלק הארי של בני האדם הינו מוותרים כאן ולא ממשיכים בנסיונות להיפגש. האגו ניצח. נעלבנו קצת, נפגענו קצת, אנו מרגישים שנידחינו קצת... בקיצור- לא נוח לנו.
    חבל. האינטרס למפגש הוא שלך. האישה שאליה פנית היא מרכיב חשוב בדרך להכרות עם עולם התוכן החדש. יתכן אף והייתה נוצרת כימיה טובה בינכן והיא הייתה מסייעת לך יותר מהצפוי. חבל שלא המשכת..



  • לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

    מאמרים נוספים לגילאי 60+ מבית מרכז הפרישה הישראלי