מה-יש-לרבי-מלובביץ-לומר
כותבים פרישה
מלאו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

מה יש לרבי מלובביץ לומר על פרישה ?

  • נכתב על ידי רפי פלג,
    יו"ר מרכז הפרישה הישראלי, מייסד תפיסת הבגרות השניה
    מנחה מוביל בקורס מאמני פרישה
    יועץ ומאמן תעסוקתי - מומחה בפרישה
  • מתוך הספר של רפי פלג "בגרות שניה- הדרך לחיים מאושרים לאחר הפרישה" 

    בשנת 1972 מלאו לרבי מלובביץ' (מנחם מנדל שניאורסון) של חב"ד 70 שנה, חסידיו פנו אליו והאיצו בו לפרוש לגמלאות : "תאט את הקצב, תנוח, תהנה, תעשה לביתך". הדבר גרם לו להגות בסוגיית הפרישה לגמלאות, ואת מחשבותיו הוא הביא בדרשה שפורסמה בקובץ שנקרא "הדרך לחיים של משמעות", פרק 13 – הזדקנות בפרישה

    יאמר ברורות : אינני אדם דתי במובן הקלאסי של הדת, ואין לי קשר לחסידות חב"ד. לצערי, אזכור טקסטים בעלי אופי דתי זוכה באופן  אוטומטי לקונוטציות, להטיות, לדעות קדומות, לדחייה, לקבלה...למה לא. ראוי להימנע מכך. ראוי להקשיב לטקסט כדברי פילוסופיה והגות מרתקים אשר הקדימו את זמנם בעשרות שנים. כדאי אף לשים לב לממד הזמן : הטקסט נכתב לפני כמעט 50 שנה.

    "עבדנו קשה במשך שנים רבות. כעת, משיכולתנו הגופנית נחלשה, האם לא הגיע הזמן שנאט את הקצב ? האם לא הגיע הזמן לנוח על זרי הדפנה ? הפתרון של החברה הוא פרישה כמובן. אבל האם שקלנו את השפעות הפרישה על רוחנו ? מדוע כה רבים מהקשישים אינם מאושרים ? מדוע הם חשים תחושת ריקנות בחייהם ? כולנו, בברכת האל, נזדקן. האם עלינו לצפות ליום זה בהתלהבות או בחרדה ? "

    "ייתכן שאנו מאמינים שהתכלית הראשונה של החיים היא ליהנות מהאפשרויות החומרניות שלהם ולחיות נח ככל שאפשר. אם כך, אנו עשויים לחשוב שנהיה שבעי רצון לחיות בשנותינו המאורחות בכל הנוחיות שידנו משגת. אנו עשויים לראות את השנים המאוחרות כזמן שבו נהנה, ובצדק, מפירות עבודתנו רבת השנים"

    וכעת, לאחר שהרבי מלובביץ' אתגר את המחשבה בשאלות נוקבות, הוא יציג תפיסה מגובשת ומנומקת ביחס לחיי האנשים לאחר סיום חיי העבודה שלהם (פרישה), ותפיסה זאת הולמת לחלוטין את רעיון הבגרות השנייה :

    "אולם אין זה נכון, מדוע חשים אנו לפעמים תחושה מעיקה של אי שביעות רצון כשאנו חושבים על חיי בטלה ? משום שלא נבראנו על פני האדמה הזאת כדי שנחיה חיים חומרניים בלבד. נבראנו כדי לעדן את העולם החומרי באמצעות האמת והמוסר, וכדי להכניס קדושה ויצירה בכל רגע ורגע מחיינו. זו שליחות חיינו והיא נמשכת כל ימי חיינו.
    אילו מדדנו את החיים רק במונחים של רווח חומרי ויצרנות, אין ספק שהיינו רואים בהיחלשות כתוצאה מהגיל המבוגר, מגבלה. אולם מאחר שהאדם הוא בעיקר יצור רוחני שעושרו האמיתי נמדד על פי נכסיו השכליים, הרגשיים והרוחניים, אנו מכירים בעובדה שהנשמה היא הכוח הראשוני בחיים, והנשמה, בניגוד לגוף, אינה מזדקנת, היא רק צומחת.
    לכן, כשאנחנו מזדקנים, אל לנו לצמצם את היקף פעילותנו, משום שמבחינה רוחנית אנו רק מתחזקים. לרוע המזל לימדה אותנו החברה לראות הצלחה במובנים חומריים, ואולם התורה מלמדת אותנו אחרת היא מלמדת אותנו להגדיר הצלחה במונחים נעלים יותר, של יכולת וכושר, של חכמה וניסיון חיים"
     

  • לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

    מאמרים נוספים לגילאי 60+ מבית מרכז הפרישה הישראלי