מאמר-פנאי-או-בגרות-שניה-1
כותבים פרישה
מלאו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

פנאי או בגרות שניה

  • נכתב על ידי רפי פלג,
    יו"ר מרכז הפרישה הישראלי, מייסד תפיסת הבגרות השניה
    מנחה מוביל בקורס מאמני פרישה
    יועץ ומאמן תעסוקתי - מומחה בפרישה

  • האבחנה בין העיסוקים והפעילויות בשני המרחבים ברורה וממוקדת:
    • במרחב הפנאי יש מרכיב מוגבר של פאסיביות שלי מול העולם.
    • במרחב הבגרות השנייה יש מרכיב מוגבר של אקטיביות שלי עם העולם.

    בשני המרחבים-פנאי ובגרות שנייה יש עיסוקים ופעילויות. בשניהם אני קם בבוקר ועושה  משהו :מטייל בפארק, קורא עיתונים, מקשיב להרצאה, צופה בסרט..-עיסוקי ופעילויות פנאי.
     או לחילופין : מסייר בנתיבי איילון במסגרת משטרת התנועה , יוצר אומנות זכוכית בסטודיו בייתי, מתחזק את מרחב הבריכה במועדון ספיבק רמת גן, מסייע בפעילות גן ילדים בויצו, מפעילה את ספריית הגיל הרך בבית ספר יסודי...-עיסוקי ופעילויות בגרות שנייה.

    הבחירה של יעקב ממחישה היטב את ההבדל: הוא פעל עשרות שנים במערך הרכש והמחשוב בארגון ציבורי גדול. במשך שנות בגרותו הראשונה הוא נהנה מפעילות פנאי -משחק השחמט. הוא השקיע זמן רב בתחביב זה. הוא פיתח יכולות ושליטה גבוהים במשחק. השתתף בתחרויות וטורנירים והפגין רמת משחק גבוהה. 
     במשחק השחמט קיימים מאפיינים ייחודיים-גיבוש אסטרטגיות ומהלכים מורכבים. שליטה במערכת רבת משתנים. זיהוי פוטנציאל מהלכי יריב. תגובה למצבים מפתיעים ולא צפויים ועוד מאפיינים דומים. לא בכדי הוא מכונה "משחק המלכים".
     ולמרות כל זאת-כאשר אני משחק לבדי מול יריב וירטואלי באינטרנט או אף מול יריב אנושי-עדיין, בשני המצבים, יש אלמנט מוגבר של פאסיביות שלי מול העולם. המוח שלי  מאותגר, אך עדיין העולם ממשיך "לנסוע" ואני פאסיבי מולו.
     
    כעת בואו ניראה כיצד יעקב הפך , באמצעות השחמט ,להיות אקטיבי עם העולם: הוא פנה לעמותת צל"ש (צעירים לומדים שחמט) וביקש מהם לחבר אותו למקום בו יוכל לפעול עם ולמען אנשים. בעמותה היפנו אותו לבית ספר יסודי בו לומדים ילדים שלא זוכים לחיים נוחים. סביבה שאנו נוהגים לכנות "סוציו-אקונומית נמוכה" ונמצאת בדרום העיר תל אביב. 
    הוא ייסד שם קבוצת שחמט המונה 12 ילדים מכתות ו ו- ז. מידי יום רביעי, בין השעות 1300 ל- 1500 הם מתקבצים ויעקב מלמד ומתרגל איתם את המשחק. תוך  שנתיים הם הגיעו לרמה שמאפשרת את השתתפותם בטורנירים ובתחרויות אזוריות. 
    תוך זמן קצר התרחשו הדברים הבאים:
    •       מפה לאוזן עברה הידיעה על קיום הקבוצה ועל שביעות הרצון הגבוהה של משתתפיה ובעקבות זאת התארגנה "רשימת המתנה" המונה עשרות ילדים שמבקשים להצטרף לקבוצה.
    •       הצוות החינוכי מתפעל מהתמורות החיוביות שבאות לביטוי בפרמטרים רבים –הישגים לימודיים, איכויות למידה, התנהלות חברתית ,רמת קשב, סולידריות ומוטיבציה להישגיות גבוהה. ליעקב יש השערות מרתקות לגבי הקשר שבין השחמט לבין השיפור בפרמטרים אלו.
    •       הורי הילדים מכירים תודה עמוקה ליעקב על הפעילות וטורחים לפרט באוזניו איזה שינויים חיוביים מתרחשים בחיי ילדיהם.
    •       יעקב תאר באוזני מחשבות נוספות שעלו במוחו בעקבות הפעילות – "ילדים כאלה ראיתי רק בטלויזיה ואולי קראתי על מצוקותיהם בעיתון. עבור  "צפוני" כמוני המפגש הקרוב איתם ממלא אותי בהתרגשות ". "בכל ניצחון בתחרות ובכל שיפור בהישגים של הילדים אני מתמלא גאווה וסיפוק אדירים". "בעצם אתגרתי את עצמי להדריך וללמד. מעולם לא עסקתי בכך ובוודאי שלא נערים צעירים".

    ואם ציניקן יאמר לכם, לכשתספרו לו על יעקב, -"אפשר לחשוב-ביג דיל.."  או "מה הוא צריך  את כאב הראש הזה".. "אני בחיים לא הייתי נכנס להרפתקה כזו" הרי שתאמרו לאיש זה- "אתה לא יודע כלום על החיים". בקול תגידו לו את זה .העולם מלא בציניקנים מעכבי התפתחות ובולמי סיפוק. כאלה שיספרו לכם שהחיים זה כוס בירה בים עם חברים. החיים הם גם כוס בירה עם חברים אך לא רק!
    "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו" זה לא רק שורה משיר נפלא (דני בסן. "ככלות הכול והתמונה"). זה מהות חיים של בני אדם.  לחווית הסיפוק הפנימי יש חשיבות גדולה.
    חיים ששווה לחיות אותם הם חיים שיש בהם הנאות וחיי משפחה טובים ,אך יש בהם גם מרכיבים אוטונומיים-אישיים של משמעות וערך. (הגדרת האושר המקובלת הינה הנאה פלוס משמעות).
     
    נעשה בדיקה ואבחנה נוספת של אקטיביות עם העולם לעומת פאסיביות מול העולם:
    בדיונים שקיימתי בתכניות ההדרכה לקראת  פרישה על האבחנות שבין עיסוקי פנאי לבין עיסוקי הבגרות השנייה נשאלתי  יותר מפעם אחת –"לא הבנתי מה הבעיה בלצפות בטלוויזיה  וללמוד עולמות תוכן חדשים. אני למשל מעשירה את עצמי ומרחיבה את הידע שלי בנושאי בריאות ורפואה באמצעות תכניותיו של פרופסור רפי קרסו ("חיים בריא עם..").למה זה נחשב בענייך עיסוק פנאי ולא עיסוק בבגרות שנייה?".
    יעצור נא הקורא לרגע את שטף הקריאה ויכנס בבקשה ל"סרט" שאתאר:
    "זו השנה החמישית מאז שפרשת. יום רביעי היום. את מתעוררת מרוגשת כי נזכרת שביום זה מוגשות שתי תכניות של הפרופסור המקסים- אחת חדשה והשנייה בשידור חוזר.
     ב 11:00 בבוקר את מתיישבת על הכורסא בסלון ביתך והנה התכנית הראשונה על המסך.. עכשיו בואי נקפיא לרגע את התמונה ונתבונן בסלון ביתך . נימצא  בו שתי דמויות אנושיות-קרסו על המסך ואת שרועה על הכורסא ממול. וכעת השיבי לי בכנות – "למי במרחב זה יש חיים מלאים, עשירים בתוכן ובמשמעות ולמי פחות?
    " צר לי לשקף תמונה שאולי קצת תכאב לך - לקרסו יש חיים מלאים, ולך פחות. את באמת מתכוונת כשאת אומרת  "אני לומדת באמצעות התכניות?" הרי חלקן עוסקות בעולמות תוכן שכלל אינם מעניינים אותך. באחרות יש שלל הסברים ומושגים שאת רובם את שוכחת תוך זמן קצר. בכנות,-את מסוגלת לתאר באוזני תכנית בנושא מסוים ששודרה לפני שבועיים? ספק גדול. צר לי לומר לך  באופן ישיר- "את יושבת פאסיבית מול המסך  והעולם ממשיך לנסוע...." .

    וכעת נתבונן בפרופסור: סוד הקסם שלו נעוץ ביכולתו להנגיש נושאים מורכבים לאוזן של הדיוטות כמונו. זו אומנות אדירה - השפה. גובה העיניים. הבהירות. ובכן נימנה את מרכיבי האקטיביות שלו עם העולם :
    • הוא איננו מומחה בכל הנושאים שהוא מציג בתכניותיו. הוא לוקח על עצמו מידי פעם  את אתגר הלמידה של נושאים חדשים.
    • אומנות ההנגשה להדיוטות מחייבת הכנה מעמיקה – כיצד להציג את הנושא ובאיזו שפת מושגים להשתמש ? באיזה נושאים להתמקד? כמה לפתח ?במה הצופה עשוי לגלות עניין? ממה הוא עלול להשתעמם ולזפזפ לערוץ הבא?
    • הוא בוחר את המרואיין ומתאם אתו ציפיות.
    • הוא מתחתך. זה  לא פשוט לעבור מסך. ראוי להקפיד גם על המרכיבים הלא מילוליים של הנראות החיצונית


    ואוו פרופסור , התעייפנו רק מלקרוא את התיאור.. למען הגילוי הנאות ראוי לומר: מעולם לא  פגשתי את הפרופסור ולא החלפתי אתו  מילה. ובכל זאת נידמה לי שהוא עשוי להסכים עם התיאור. ואם תגידו לו שהוא היגיע לגיל פרישה (יליד 1945) ,וראוי שיקפל את החלוק הלבן, ניראה לי שהוא יתגלגל מצחוק. יש לו עוד מה להציע לעולם ולעצמו! בראוו קרסו! 


  • לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

    מאמרים נוספים לגילאי 60+ מבית מרכז הפרישה הישראלי