זוגיות-בפרישה-על-הדבש
כותבים פרישה
מלאו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

"על הדבש ועל העוקץ - זוגיות בפרישה" פרק מתוך הספר פגישה עם פרישה

  • נכתב על ידי דורית מילר ואריה פרידלר. פרק מתוך הספר "פגישה עם פרישה"
    דורית מומחית בפסיכולוגיה חיובית ולמערכות יחסים
    ראש תחום אימון, מנחה מובילה בקורס מאמני פרישה
    מרכז הפרישה הישראלי
  • זוגיות: על הדבש ועל העוקץ 
    מאת דורית מילר ואריה פרידלר

    ראובן ויעל התיישבו על ספת העור בסלון ועלעלו באלבומי תמונות ישנות. רונן, תמי וחמוטל ביקשו מהם להחליט אילו תמונות להעביר לגרסה דיגיטלית עבור קובץ מיוחד שיוקרן באירוע החגיגי שיתקיים בקרוב.
     
    ארבעים שנות נישואים. סיפור ארוך. זה התחיל עם מגורים בדירה שכורה ועם טיולי תרמילים. זה נמשך עם דירת השני חדרים וחצי שהוריהם הצליחו לקנות עבורם באותם ימים רחוקים שבהם קניית דירה לא הייתה משימה בלתי אפשרית. אחר כך באו הילדים, וככל שילדיהם של ראובן ויעל גדלו, הוריהם הזדקנו. 

    עכשיו הגיעו שנים שהוקדשו לטיפול בילדים הגדלים, בהורים המזדקנים ובקידום הקריירה של ראובן. שנים של מילואים, נסיעות עסקים מייגעות, אין-סוף שעות נוספות, הסעות הלוך ושוב לחוגי הספורט, הבלט והמחוננים, שהרי בשבילם כל ילד היה כמובן מחונן. אחר כך נוספו גם הביקורים בבתי האבות. 

    ואז הגיעו שנים קלות יותר. הילדים הפכו לסטודנטים ויצאו מהבית. ההורים הלכו לעולם שכולו טוב. ראובן היה יכול ליהנות מן העמדה הבכירה אליה הגיע - לבחור לאן לנסוע על חשבון העבודה ולהטיל את העבודות המשעממות על הדור הצעיר. יעל הגיעה גם היא למעמד מכובד בארגון שבו עבדה. היא הצליחה להשתחרר מן הלחץ שנדרש ממנה במשך שנים ארוכות ויכלה לומר "לא" למשימות שלא בא לה לבצע. שעות נוספות בכלל לא באו בחשבון. שיקפצו.

    כאשר יעל פרשה פרישה מוקדמת היא חייתה בלי סדר יום במשך למעלה מחודשיים. היא עברה תקופה שבה לא מצאה את עצמה ולא ידעה מה לעשות בשפע הזמן הפנוי שנפל עליה. היו ימים שבהם הייתה נפגשת עם חברות לעבודה שפרשו יחד איתה. בימים אחרים, הייתה נשארת בבית ועוברת על ארון הבגדים הגדוש כדי לבחור מה לשמור ומה לחלק, דבר שהפך למשימה שאין לה סוף. היא התחילה ללכת להרצאות ולחוגים. לאחר שניסיונותיה לגרור איתה את ראובן נכשלו, היא נהגה ללכת לבדה או עם רותי, חברתה מימי הילדות.
     
    בהדרגה גיבשה לעצמה לוח זמנים שבועי. יומיים בשבוע הקדישה יעל לעבודת התנדבות בבית חולים. בימים שבהם לא התנדבה, המשיכה להיפגש עם חברות או שוטטה בקניון עם חמוטל, הבת הצעירה שאוהבת להבריז מהלימודים באוניברסיטה ולתת לאמא לפנק אותה. במקביל הפכה את תחביב הבישול שלה לתחום התמחות והפכה לכמעט שפית.

    ראובן המשיך לעבוד כרגיל. הוא היה יוצא כל בוקר לעבודה וחוזר לפנות ערב. יעל רצתה לבלות איתו היקף גדול יותר של שעות פנאי בהן זכתה אחרי הפרישה, אולם סדר היום שלו לא תאם את ציפיותיה. כאשר ניסתה לשכנע אותו לצאת לחופשה זוגית בת יותר מיומיים, הוא לא היה מוכן לשמוע על כך. "את מכירה אותי, אני מכור לעבודה" נהג לומר לה. גם כשיצאו לחופשות קצרות, הן הופרעו מדי פעם בישיבות ועידה ובשיחות באמצע הלילה עם ארצות הברית. 

    הניסיונות של יעל לפתח שיחות נפש עם ראובן היו לשווא. דיבוריה נכנסו אצלו מאוזן אחת ויצאו מהשנייה. היא יכלה לזכות בתשומת ליבו רק בארוחות ערב, כאשר היה שב מעבודתו. היו אלה ארוחות גורמה  שיעל עבדה עליהן כל אחרי הצהריים. ליד שולחן האוכל נעלם ראובן העסוק והטרוד וצץ ראובן החבר והאהוב. מערכת היחסים העמוקה שנוצרה במשך השנים וסגנון החשיבה המשותף שלהם חזרו ועלו. השיחה ביניהם קלחה וגלשה מעיסוק בטרדות היומיום דרך רכילויות על חברים אל תחושות וחששות לגבי הילדים. הם דיברו על נושאי ענין משותפים והחליפו שנינויות שמובנות רק לשניהם. הם קלטו אחד את השנייה בלי הצורך להשלים משפטים.

    בערבים יצאו יעל וראובן לצעדת לילה בפארק העירוני עם ג'ולי, כלבת הלברדור הזקנה. כשחזרו לדירה שתו בצוותא כוס תה אחרונה עם עוגיות ללא תוספת סוכר. לאחר ההכנות האחרונות לקראת השינה נהגו יעל וראובן להיכנס למיטה, להתכרבל יחד מתחת לשמיכה ולצפות בתכנית או בסרט שיעל בחרה. על פי רוב היו נרדמים עוד לפני הסוף.  
      
    ואז נפתח פרק חדש בהיסטוריה האישית של ראובן. גם הוא פרש  והתחיל לקבל פנסיה חודשית וקיצבת אזרח וותיק מביטוח לאומי.

    לאחר הפרישה האמינו יעל וראובן שהמצב האישי שלהם רק ילך וישתפר. למה לא, בעצם? הפנסיה מבטיחה חיים יציבים, המשכנתא שולמה כולה, הנכדים הם מקור לאושר בלתי נדלה, והביטוח הסיעודי, שעבורו הם מקפידים לשלם, מבטיח שאם, חס וחלילה, יקרה משהו, לא יפלו לנטל על הילדים. הם חגגו את מלאת ארבעים שנות נישואין במסעדה מפוארת עם הילדים והנכדים והחברים הוותיקים. כולם סימסו להם עד כמה הערב היה מוצלח. 

    לכאורה, הכול דבש אצל יעל וראובן. גם בכל הקשור לזוגיות שלהם, זוגיות של אנשים בשנות הששים המאוחרות לחייהם שהגיעו לשלב ההשלמה. אבל כגודל הציפייה, גודל האכזבה. 

    בתוך פרק זמן קצר יחסית גרמה פרישתו של ראובן לטלטלה משמעותית בחייו. ראובן צנח ממרומי התפקיד הבכיר שמילא בעבר אל תהומות הזמן הפנוי. הוא ניסה למלא את השעות הריקות של סדר יומו והעסיק את עצמו באין-ספור מטלות, חשובות ושוליות, ללא הבדל. הוא היה מודע לסתמיות שאפפה את אורח חייו. כל הדברים שבהם העסיק את עצמו לאחר הפרישה היו חסרי משמעות ותוכן אמתיים עבורו. 

    ראובן המעונב והמחויט שיצא כל יום לעבודה, שם קיבל החלטות מכריעות וניהל צוות שחיכה למוצא פיו, נעלם כלא היה. הוא הפך לאדם שעיתותיו בידו אשר מחכה לטלפונים משותפיו לעבודה. האיש שהשאיר לפני פרישתו רשימה מסודרת של הצעות ושל יוזמות מקוריות, גילה שהעולם יכול להסתדר יפה מאוד גם בלעדיו. הרשימה שהשאיר מצאה את מקומה במגירה התחתונה, אותה מגירה שבה השאיר הוא את רשימת ההמלצות שקיבל מקודמו לתפקיד. 

    נוסף לכך, במשך כל השנים היה טרוד בעבודתו וכמעט לא התערב בענייני המשפחה. כעת גילה כיצד יעל מנווטת ומנהלת במיומנות את המשפחה ואת משק הבית. הוא שמע אותה מקדישה שעות לשיחות עם הילדים והחברות, מקשיבה, עונה על שאלות ומייעצת. 

    ראובן חש כיצד עולה בו טינה פנימית. טינה כלפי עצמו. הוא מצא את עצמו יושב בסלון עם העיתון היומי, זורק עצה פה ושם ומודע לכך שיש לו השפעה שולית בלבד על המתרחש בחיי משפחתו. הדימוי העצמי שלו החל להיפגע קשות. 

    באופן בלתי נמנע התפרץ המרמור הפנימי של ראובן והופנה כלפי יעל. הוא התבונן מהצד כיצד היא עסוקה, יוזמת, מחוברת אל העולם החיצוני. נדמה לו שההתנהגות שלה מכוונת נגדו. "קשה להאמין איך היא מתנשאת ומתעלמת ממני." חשב לעצמו. "כיצד היא שוכחת את כל מה שעשיתי בשבילה ובשביל המשפחה כל השנים? הרי כל אשר לנו הגיע בזכות השעות והאנרגיה שהשקעתי בתפקיד שלי. ועכשיו, בבת אחת הפכתי להיות נגרר וחסר משמעות בחיי המשפחה. מה יוצא לי מזה שאני יושב בראש השולחן בארוחות השבת, אם אף אחד במשפחה לא ממש מתייחס אלי?" השינוי החד שהתחולל במאזן המשאבים הזוגי בעקבות הפרישה שלו נראה בעיניו של ראובן בלתי צודק ומרגיז. 

    התחושות של ראובן יצרו סדרה של מריבות קטנוניות וקובלנות על שטויות. יעל השתדלה ללכת לקראתו, אבל כמה אפשר? היא התחילה לענות לו ולהשיב על עקיצותיו בעקיצות נגדיות, והדבר רק הגביר את העוינות שלו כלפיה. לבסוף ויתרה לגמרי. בכל פעם שפנה אליה הייתה מתעלמת ממנו ויוצאת מן החדר. שיתבשל במיץ של עצמו, הייתה אומרת לעצמה.

    השבועות הפכו לחודשים ויעל הבינה שהדבר אינו יכול להימשך הלאה. "כואב לי לראות אותו סובל, ממש סובל, מהמצב שלו אחרי הפרישה." אמרה לרותי חברתה כשישבו שתיהן בבית קפה באחת הפגישות הדו-שבועיות שלהן. "זה נורמלי, אני יודעת את זה מהניסיון האישי שלי. גם לי לקח שלושה חודשים להתאפס על עצמי. אבל עשרה חודשים? יש גבול!" 

    "בחודשים האחרונים," המשיכה "כבר לא כיף להיות איתו. לאור האופן שהוא מתנהג, נוצרו בבית לחץ ומתח עד שהצורך שלי לצאת מהבית רק הולך ומתגבר. שגרת החיים שהעניקה ליחסים שלנו יציבות, התנפצה כמעט לחלוטין. השהות של שנינו יחד במשך מרבית שעות היום בדירה הגדולה והריקה מילדים מכבידה עלי. גם המוות של הכלבה השפיע על מצב הרוח שלנו. אני מרגישה שנדרש ממני מאמץ מודע ואפילו מתיש על מנת לא להיכנס איתו לעימותים מתמידים על שטויות. נכון לעכשיו אני מרגישה שככל שראובן ואני נמעיט להיות יחד ולהתבשל בתוך עצמנו, כך יקטנו הסיכויים לעימותים בלתי נעימים בינינו. אני חושבת שזה מצב לא בריא שיביא להתפוצצות בלתי נמנעת, ואני לא רוצה שזה יתרחש. ואני חושבת שגם ראובן מרגיש כמוני." 

    "היה לי משהו דומה גם עם אלון אחרי שהפסיק לעבוד." אמרה רותי. "אחרי שגמר לסדר את המחסן ולארגן מחדש את הספרייה, הוא גילה שאין לו בעצם בשביל מה לקום בבוקר. כשהקיטורים שלו שיגעו לי את השכל, חיפשתי באינטרנט. 
    קראתי שיצירת שינוי חיובי במערכת הזוגית שלאחר הפרישה דורשת שימוש ב"סוכני שינוי". סוכני השינוי, את יודעת,  יכולים להיות מאמנים, יועצים או מטפלים. אך שינויים יכולים להיווצר גם באמצעות קריאה של חומרים רלוונטיים, קורסים של התפתחות אישית..." 

    "וגם שיחה עם חברים טובים, כמו שאני עושה עכשיו" השלימה יעל את דבריה של רותי שהגיבה בחיוך רחב ואוהב. 
    "מסתבר," סיכמה יעל "שאם באמת מעוניינים בשינוי ושיפור מערכת היחסים הזוגית בפרישה, צריך לחפש ולמצוא את סוכני השינוי המתאימים. ובאיזו סוכן שינוי בחרת?" 

    "יגעתי, חיפשתי ומצאתי מאמנת בנושאי פרישה שמתמחה באימון וייעוץ לבעלי תפקידים בכירים. הצעתי לו ללכת אליה לפגישת היכרות, אולי יצא מזה משהו. אם לא יועיל, זה בטח לא יזיק. הוא סובב קצת את האף אבל בסוף קבע איתה פגישה. ואחר כך הלך לעוד פגישה. ועוד פגישה." רותי חייכה בסיפוק, גאה על האופן שבו תמרנה את בעלה.

    "וזה עזר?" שאלה יעל בתקווה, 

    "עזר ועוד איך." השיבה רותי. "הוא מצא את עצמו. הוא תמיד ניגן בסקסופון אבל זה לא היה רציני. אז הוא הפך את התחביב שלו לעיסוק העיקרי של חייו. הוא נרשם לאקדמיה למוסיקה והתחיל לקחת שיעורי נגינה ולהקדיש שעות על שעות לאימונים. הוא גם פתח בלוג שבו הוא מכניס הרצאות על תולדות הג'ז ומתכתב עם מוסיקאים בכל העולם. ולפני שבוע הוא מצא עוד שלושה משוגעים לדבר כמוהו, והם מקימים תזמורת. כבר התחילו לערוך חזרות והם מחפשים היכן להופיע."

    "ואיך את מרגישה עם זה?" שאלה יעל בסקרנות. 

    "כשאת נשואה למישהו שמבסוט מהחיים שלו, גם את יוצאת נשכרת. בכל המובנים. תאמיני לי. וזה מזכיר לי שבעוד שבועיים את ואני לא ניפגש בבית הקפה כמו תמיד, כי אנחנו נוסעים לפסטיבל ג'ז בסקוטלנד. הוא ינגן עם תזמורת של חמת חלילים על ההרים, ואני אסתובב במוזיאונים. כל אדם והתחביבים שלו."  

    "תוכלי לעשות לי טובה ולומר לאלון שיתקשר לראובן שלי? אני לא יכולה לחשוב על משהו אחר שיציל את חיי הנישואים שלי." התחננה יעל, " ואם תבטיחי לי שתעשי זאת, אני אשלם על הקפה ואזמין לך עוגה נוספת, את היער השחור עם הקצפת."
    "לכזאת בקשה אני לא אומר לא" חייכה רותי והניפה את ידה לקרוא למלצר.   


    ---   ---   ---   ---

    "אין מה לדבר, קורות החיים המקצועיים שלך מאוד מרשימים. אבל אתה בפנסיה כבר קרוב לשנה. דברים השתנו אצלך ללא ספק. אז ספר לי, בבקשה, איך מתנהל סדר היום שלך?" שאלה תמר המאמנת.

    ראובן כחכח בגרונו וניסה לסדר את מחשבותיו. על השאלות הקודמות של תמר שהתייחסו לתפקידים שמילא בעבר ידע לענות בלי בעיות. על השאלה הנוכחית לא היה לו קל לענות.    

    "בדרך כלל אני יוצא מן הבית שעה או שעתיים לאחר ארוחת הבוקר. יש לי אין-ספור דברים לעשות, זה פשוט לא נגמר. לאחרונה פיניתי זמן לטפל בחשבונות שמגיעים אלינו בלי הפסק. אני לא רוצה להתלונן אבל אני לא מוכן להמשיך ולקבל את הטיפול המזלזל של אשתי בניירת שנערמת על השידה בסלון. עכשיו דברים השתנו אצלנו בבית. אני עובר לאט ובקפדנות על חשבונות הבנקים ומשווה את הוצאות החשמל, הגז והכבלים לעומת חודשים קודמים. אני גם בודק את החשבונות של הסופרמרקט. בכלל, כל נושא הקניות הוא דבר שלקחתי תחת טיפולי. יעל, עם כל הכבוד, לא משווה מחירים ולא קונה במקום הכי זול. אבל אני לא מתעצל. לאחרונה קיבלתי על עצמי לעשות את הקניות השבועיות כמו שצריך, גם אם זה לוקח יומיים במקום שעתיים. כסף לא צומח על העצים. יש לי אומנם פנסיה לא רעה, אבל עדיין צריך להיזהר עם הכסף. מעצבן אותי לראות אנשים שופכים כסף על כלום." 

    תמר שתקה. היא חשה שראובן עדיין לא סיים לשפוך את ליבו. ראובן חשב לרגע והמשיך. 
    "גם רונן, הבן שלי, מעצבן אותי. על כל דבר קטן הוא מזמין מיד בעל מלאכה שפושט ממנו את העור. הרגלתי את רונן שאם משהו מתקלקל אצלו שיקרא לי. וזה עובד. אני בא, בודק, קונה את החומרים הכי טובים במחיר הכי משתלם ומתקן בעצמי. קניתי לי ערכת כלי-עבודה מלאה ומתוקתקת. אני מתקן גם אצל דנה, הבת הסטודנטית שלי, למרות שהיא גרה בדירה שכורה." סיים בגאווה בלתי מוסתרת.

    "ולא בא לך להיות יותר זמן בבית?" 

    "נהפוך הוא." הדגיש ראובן. " העיקר אצלי הוא לא להיות בבית. אני מרגיש ששתים-עשרה שעות לבד עם יעל בבית הן למעלה מכוחותיי. יש גבול."

    "תמשיך בבקשה עם סדר היום" ביקשה תמר. 

    "אני חוזר הביתה בשעות אחר הצהריים המוקדמות" המשיך, "ועובר הישר אל שנת הצהריים. בימים שבהם יעל מתנדבת בבית החולים אני לא ממהר לקום כי אני יודע שהיא תחזור רק בשעות הערב המאוחרות. אני אוכל בסטקייה השכונתית, וכשיעל חוזרת אני כבר שוב במיטה, צופה באיזו סדרה משטרתית ומתעלם מהתלונות של יעל על זה שאני מסריח מהעמבה. תמיד יש לה טענות. לא יודע מה קרה לה."

    ---   ---   ---   ---

    מהי אשליית שלב ההשלמה?
    רבים חושבים כי תהליך הפרישה אינו משמעותי בכל הנוגע לזוגיות. לכאורה, ניתן לשער כי לאחר הפרישה לגמלאות מה שיהיה הוא מה שהיה: מרבית הזוגות אשר נהנו לאורך מרבית חייהם מזוגיות טובה ומשביעת רצון, ימשיכו לחיות בזוגיות טובה. 

    זאת תפיסה הגיונית. מקובל להניח שבשנים שאחרי הפרישה בני הזוג מצויים בשלב החיים הפסיכולוגי המכונה "שלב ההשלמה". הם כבר צלחו משבר או שניים, והקשר ביניהם הוא ארוך-שנים. שלב ההשלמה מאופיין בקבלה עצמית, בעלייה ברמת הסבלנות והסובלנות ובפרספקטיבת חיים רחבה יותר מאשר בשלבים קודמים בחיי הזוגיות. באותה מידה ניתן לשער שמרבית הזוגות אשר נטו לסכסוכים בין אישיים ומריבות, ימשיכו בקו זה גם לאחר הפרישה. הפרישה לא תשפיע בצורה משמעותית על חיי הזוגיות – מה שהיה הוא שיהיה. אולם מסתבר שבמהלך תהליך הפרישה, ובמיוחד לאחר הפרישה, נוצר לא פעם אפיק התפתחות שונה. ההשלמה ההדדית עשויה להתגלות כאשליה. 

    מהי טלטלת הפרישה?
    תהליך הפרישה יוצר לא פעם ירידה בשביעות הרצון הזוגית, והדבר עלול להביא את בני הזוג למצבי משבר, לסכן את המערכת הזוגית ואף לפגוע בה.  

    לא תמיד מדובר במשבר זוגי של ממש. הכוונה היא יותר לסוג של טלטלה. נוצר חוסר שביעות-רצון זוגית. בין בני הזוג מתחילים חיכוכים, אי נעימויות ואפילו מריבות. 

    טלטלת הפרישה שונה מקשיים ומטלטלות זוגיות קודמות שהתרחשו  בחיי הנישואין בעקבות אירועים כגון הולדת הילדים, קשיים כלכליים ו"משבר גיל הארבעים". אלה היו טלטלות אשר בני הזוג ציפו להן והיו מודעים להן. אומנם, המודעות לא גרמה לטלטלות בלתי נעימות אלו להיעלם, אבל המוכנות לקראתן בהחלט העניקה לבני הזוג את חצי הנחמה של שותפות הגורל עם זוגות אחרים, ואפשרה גישה לכלים להתמודדות עם המצב.  לעומת זאת, טלטלת הפרישה תופסת בני הזוג בהפתעה, ללא מוכנות לעוצמה של שינוי זה.

    כדי להבין כיצד זוגות אשר עברו את כל התהליך המפרך של בניית קריירה, פרנסה, משפחה, גידול ילדים וטיפול בהורים, נשברים דווקא בשלב ההשלמה ועוברים את טלטלת הפרישה, יש להבין מהי זוגיות וכיצד נוצרת ומתקיימת זוגיות מאושרת. 

    מה הקשר בין זוגיות מאושרת ותחושת ביטחון?
    בפשטות, כדי ליצור זוגיות מאושרת יש צורך בשני בני זוג מאושרים. על מנת להיות מאושרים ושבעי רצון ממצבם בהווה, בני הזוג צריכים קודם כל להגיע לסיפוק צורכיהם הבסיסיים. הראשון שבהם הינו הצורך בביטחון. 

    כאן מתחילה הבעיה. תהליך הפרישה מערער, גם אם באופן זמני, את הביטחון של פורשים רבים. הירידה ברמת ההכנסה מביא בני זוג רבים לתחושה של סכנה אמתית בנוגע ליכולתם לשרוד ברוגע ובבטחה את השנים הבאות בחייהם. גם במקרים בהם אין לירידה בהכנסה השפעה ממשית על ביטחונם הקיומי או על איכות חייהם, עדיין קיימת אצלם ירידה בתחושת הביטחון לגבי יכולתם להמשיך ולייצר גם בעתיד הכנסה ברמה נאותה. זאת תחושה אשר מתחזקת עקב טלטלת הפרישה ופוגעת באיכות החיים הזוגית.



    מה הקשר בין זוגיות מאושרת ומאזן משאבים זוגי?
    על פי גישה פסיכולוגית מקובלת, מערכת יחסים זוגית מבוססת על מאזן משאבים זוגיים  אשר נוטה להיות קבוע ויציב יחסית לאורך השנים. המאזן נוטה לטובת בן הזוג הנהנה מיתרון, החל במשאבים הכלכליים והחברתיים וכלה במשאבים הרגשיים אשר מאפשרים לאחד מבני הזוג לנהל את בן/בת-הזוג מבחינה רגשית. אחת הדרכים לבחון את מאזן המשאבים הזוגיים, היא להעריך את היכולת של כל אחד מבני הזוג להכריע בתהליכי קבלת החלטות בחיי המשפחה והזוגיות.

    בתהליך הפרישה מתחוללים שינויים, בעיקר בתחום הכלכלי והחברתי. הדבר משפיע על מאזן הכוחות בין בני הזוג ומערער את הסטטוס-קוו הזוגי שהיה קיים עד אז. במידה שאורח-החיים מתייצב ומתבסס לאחר הפרישה, קיימת בדרך כלל חזרה למאזן המשאבים הקודם ויחסי בני הזוג חוזרים ומתייצבים. 

    אולם לא תמיד דברים חוזרים לתיקונם. כאשר אחד מבני הזוג תופס את בן-הזוג השני כבעל ערך נמוך יותר מאשר בעבר, נפגעת מערכת ההתקשרות ביניהם. הדבר קורה גם אצל זוגות אשר התאפיינו לאורך כל השנים במערכת יחסים חיובית ובונה ובמאזן משאבים זוגי מאוזן. גורם מרכזי לכך הוא הפגיעה בביטחון הפסיכולוגי של בני הזוג.

    אחת הדרכים לאיזון מחודש של מאזן המשאבים הזוגי היא שיחה אשר מומלץ לנהל מדי כמה חודשים. בשיחה יש להתייחס לעולמות התוכן הבאים: תקשורת, תדמית, התנהלות כלכלית, תפעול שוטף של הבית ושל מטלות היום יום, תהליכי למידה והתפתחות ובאופן כללי ניהול של החיים. בכל אחד מהתחומים הללו, יש להגדיר מטרה אותה בני הזוג רוצים להשיג בתקופה הקרובה. חשוב להגדיר מדוע הם בחרו דווקא במטרה זו, כי קורה פעמים רבות שכאשר מבררים את הסיבה לבחירת המטרה, מנסחים אותה בצורה שמתאימה בצורה נכונה יותר לבני הזוג.

    לאחר שבני הזוג ענו על השאלות "מה אנחנו רוצים בכל אחד מן התחומים?" ו"מדוע אנחנו רוצים זאת?", עליהם לענות על השאלה "איך ניישם זאת?". עליהם להציע רעיונות מעשיים כיצד להשיג את כל אחת מן המטרות המבוקשות, להסכים על המשימות הנדרשות להשגת כל מטרה ולדרג את המטרות לפי מידת החשיבות וקלות הביצוע. 
    מומלץ להתחיל ביישום המטרה הקלה ביותר להשגה. 

    את רשימת המטרות והמשימות שומרים לשיחה הבאה שתתקיים בעוד מספר חודשים. אז חוזרים ועוברים על הנושאים, מעדכנים ומשנים את הרשימה ויוצאים אל המשימה הזוגית הבאה. 


    כיצד משפיעה הפרישה על הביטחון הפסיכולוגי?
    הפרישה היא אחת הפעמים הבודדות בחייו של האדם בהן כל תחומי החיים עוברים בבת אחת שינוי  משמעותי. מדובר בשינוי מבחינה פיננסית, משפחתית וחברתית, ומבחינת ניהול שגרת היומיום. מסיטואציה שבה כל החיים היו מובנים ומסודרים, מגיעים הפורשים לסיטואציה שבה כל יום מביא עמו תעלומות חדשות ולוחות זמנים חדשים וחופשיים יותר מאשר בעבר. 

    לא מפליא הדבר שתקופה של שינויים בכל תחומי החיים מערערת את הביטחון הפסיכולוגי והאמונה העצמית החיובית של בני הזוג – אלו שפורשים ואלו שממשיכים את שגרת החיים הקודמת. ערעור הביטחון הפסיכולוגי של הפורשים ובני או בנות זוגם פוגע בצורה בלתי נמנעת ברמת האושר שלהם מהמצב בהווה. התחושות המלוות אותם בשלב זה יכולות לנוע מתחושת חוסר וודאות לגבי שגרת חייהם ועד כדי תחושת חרדה  מפני העתיד. 

    הטלטלה של הפרישה עלולה להגיע לכדי משבר של ממש כאשר הציפיות של הפורשים אינן מתגשמות במלואן. בני זוג בעלי בטחון עצמי נמוך מלכתחילה או בני-זוג בעלי ניסיון חיים הכולל משברים וכישלונות, עלולים להיכנס לחרדה המלווה בדיכאון. על מנת להתמודד עם הטלטלה  אנשים עשויים להוציא סכומי כסף גבוהים כדי למשל לקנות את מכונית היוקרה שתמיד חלמו עליה. דוגמא אחרת - הם עשויים להיות מוכנים לפרק זוגיות ארוכת-שנים בלי להתחשב בתוצאות החברתיות, המשפחתיות והכלכליות. המחקר החברתי מראה עליה סטטיסטית במקרי הגירושין סביב תקופת הפרישה. הטלטלה ביחסי הזוגיות נוטה להיות חמורה וארוכה יותר במצבים בהם אחד מבני הזוג פורש, ואילו בן או בת הזוג השני ממשיכים עדיין לעבוד. 
     

    מהו "פרדוקס הפרישה"?
    טלטלת הפרישה מועצמת על רקע הציפייה של בני הזוג לרגע בו יוכלו להתרווח, להישען מעט לאחור ופשוט ליהנות. זאת ציפייה חיובית אשר נותנת מקום של כבוד למערכת הזוגית. פרדוקס הפרישה מבטא את האכזבה שנוצרת דווקא בגלל הציפייה. "כגודל הציפייה, גודל האכזבה". 

    בני זוג רבים מופתעים לגלות שתהליך הפרישה אינו דבר של מה בכך. חוסר המוכנות שלהם עלול להעמיק ולהאריך את הטלטלה הזוגית. הציפייה לתקופת הרווחה שלאחר הפרישה עלולה להעצים את חוסר שביעות הרצון הזוגית שנוצר בשנה-שנתיים הראשונות שלאחר הפרישה, ולעיתים אף להוביל למשבר של ממש. 


    כיצד מתמודדים עם טלטלת הפרישה?
    מחקרים שונים בתחום הפרישה מוכיחים כי ככל שציפיותיו של הפורש ריאליות יותר, פרישתו תהיה רגועה ומתונה יותר. ייעוץ, הכוונה והתכוננות מוקדמת יכולים להפחית מתחים זוגיים ולסייע לזוגות לנצל את ההזדמנויות הרבות הטמונות בחיים זוגיים בתקופת חיים זו. תחושות אי הנוחות שעולות בעקבות הפרישה עשויות להיות בעלות השפעה מינורית בלבד ולהתמוסס תוך תקופת זמן קצרה. אנשים בעלי ביטחון עצמי גבוה אשר עברו בחייהם מכשלות והתמודדויות קשות, יתמודדו עם המעבר בצורה קלה יחסית. 

    ההתמודדות עם הטלטלה תלויה גם באיכות התקשרות שהייתה קיימת בין בני הזוג לאורך השנים. כאשר מדובר בזוגיות מאושרת, קיימת בין בני הזוג מערכת התקשרות מעצימה. כל אחד מבני הזוג נתפס בעיני השני כבעל ערך. הדבר מושפע ממידת הביטחון העצמי של כל אחד מבני הזוג ומן המשקל היחסי של כל אחד מבני הזוג בתחומים שתורמים למערכת הזוגית בתחומים כגון שיקול דעת, חשיבה פיננסית, יכולת בניית קשרים חברתיים, רגישות לזולת ועוד. 

    כשמדובר בזוגות יציבים, כל אחד מבני הזוג משמש מעין מראה קעורה אשר משקפת את בן או בת הזוג ומגדילה את העוצמות שלו או שלה. העוצמות המשותפות של שני בני הזוג מחזקות את ביטחונם ההדדי ביכולתם להתמודד עם המרכיבים השליליים של טלטלת הפרישה ולהבנות מחדש את חייהם. אולם גם אצל זוגות יציבים עשוי לחול ערעור במאזן המשאבים הזוגי שלהם בעקבות הפרישה.


    כיצד לטפח מערכת תקשורת בין-אישית?
    כאשר מדובר במערכת זוגית שבה שני בני הזוג שואפים להמשיך ולקיים את הזוגיות שלהם, הכלי החיוני ביותר הינו היכולת לתקשר באופן פתוח. ככל שבין בני הזוג קיימת מערכת תקשורת בין-אישית פתוחה ומאורגנת, כך מצטמצם פרק הזמן של הארעיות וחוסר הוודאות במערך המשאבים הזוגי. 

    חשוב מאוד שבני הזוג יקיימו דיאלוג פתוח עוד לפני הפרישה לגמלאות וימשיכו לשוחח גם אחריה בתגובה לתחושות ולרגשות שעולים אצלם ברגע נתון. דיאלוג זוגי פתוח צריך לעסוק בציפיות של כל אחד מבני הזוג בעקבות הפרישה, גם ברמה האישית - מטרות אישיות, אינטרסים וחלומות,  וגם ברמה הזוגית - פעילויות משותפות, יעדים זוגיים, נושאים העוסקים באינטימיות מינית ורגשית וכדומה. 

    תקשורת בין-אישית פתוחה וכנה יכולה למנוע קונפליקטים עתידיים ולאפשר לבני הזוג ליצור יחדיו חווית פרישה משמעותית, הדדית ומספקת. ההתכוננות הזוגית לקראת הפרישה חשובה במיוחד בכל הנוגע לבניית מאזן משאבים ויחסי כוחות זוגיים מחודשים, חלוקת התפקידים בבית ואיכות חיי הנישואים. 

    לטיפוח מערכת התקשורת הזוגית בפרישה, מומלץ להשתמש ב"מודל חמש השעות" של ג'ון גוטמן (Dr. John Gottman). גוטמן עקב אחר זוגות נשואים רבים במשך 35 שנים ומצא נוסחה לשיפור ושיקום הזוגיות (Gottman Method). מדובר במאמץ משני בני הזוג להקדיש באופן עקבי חמש שעות שבועיות לזוגיות בדרך הבאה:
    1.    שיחת בוקר: בבוקר מספרים זה לזה על דבר אחד אשר עומדים לעשות באותו היום. השיחה אמורה להימשך 2 דקות. כל יום חול. (2 דקות 5 ימים בשבוע = 10 דקות)
    2.    פגישת סוף יום:  בסוף היום מנהלים שיחה רגועה ללא רעשי רקע כמו טלוויזיה וסלולרי. במשך 20 דקות. (20 דקות 5 ימים בשבוע = 100 דקות)
    3.    ביטויי הערכה וחיבה:  הבעה כנה של הערכה וחיבה פעם ביום, כל יום, כ 5 דקות . (5 דקות 7 ימים בשבוע = 35 דקות)
    4.    מחווה גופנית:  כל יום להביע חיבה גופנית בנשיקה, חיבוק וליטוף. (5 דקות 7 ימים בשבוע = 35 דקות)
    5.    דייט שבועי: דייט אינטימי רק שניכם לשעתיים. (120 דקות פעם בשבוע = 120 דקות)

    ---   ---   ---   ---

    בהפסקה שנוצרה בין פעולת התנדבות אחת לשנייה, ניגשה יעל אל פינת הקפה שליד עמדת האחיות ומזגה לעצמה משקה חם. למעלה משנה חלפה מאז שראובן הלך לפגישת הייעוץ הראשונה. סדרת המפגשים שלו עם תמר המאמנת שיפרה בצורה משמעותית את התקשורת של ראובן עם אשתו. תמר סייעה לו לחזור ולמצוא את עצמו, להעניק לו ביטחון פסיכולוגי שאבד ולאזן את מאזן המשאבים הזוגי בינו ובין אשתו. 

    אבל יעל הרגישה שטלטלת הפרישה עדיין לא נרגעה. היא לא הייתה בטוחה שהסתיימו הניסיונות של ראובן למצוא את המסלול שבו ילך בשלב החדש של חייו, והיא פחדה מאירוע אשר עלול להצית את המריבה שממנה שניהם מנסים להימנע בכל כוחם. אסור לתת למריבה כזאת להתרחש! היא הייתה בטוחה שגם ראובן נזהר מפני מריבה כזאת. היא ידעה שעדיין קיימים ביניהם  יחסי חברות ואמון עמוקים שנשענו על רגשות אהבה אותנטית.
    "הוא הולך ומשתפר." חשבה. "הוא מתייעץ אתי, מתלבט ואפילו מקשיב לי. הוא מקדיש זמן לילדים ולנכדים עם כל כך הרבה אהבה שזה מחמם לי את הלב. והוא גם מחייך הרבה יותר. וכשהוא מחייך אלי, הוא עדיין הגבר המדליק שאיתו התחתנתי, הגבר התומך והנאמן. "  

    "האם אני עדיין מושכת אותו?" חשבה יעל. "האם הוא מוצא בי עניין? ומה בעצם אני חושבת עליו, על הגבר שמתקרב לגיל שבעים אשר חולק אתי את חייו? אני מקווה שהוא מקבל אותי כפי שאני, כשם שאני משלימה עם החסרונות שלו." 

    היא שטפה את ידיה והתבוננה במראה התלויה על הקיר מעל הכיור. היא העבירה את אצבעותיה בין תלתליה ששיוו לה מראה צעיר ושובב על אף פסי הכסף שנשזרו בהם. לאחר מכן עברה בעיפרון על שפתותיה ובדקה כיצד היא נראית כשהיא מחייכת. 

    "יהיה טוב" אמרה לעצמה בקול ולגמה לגימה אחרונה מן המשקה החם שהצטנן בינתיים. היא חזרה אל עמדת האחיות כשהחיוך עדיין על שפתיה. "איך אני יכולה לעזור?" שאלה את האחות הראשית.

    ---   ---   ---   ---

    במהלך סדרת הפגישות שלו עם תמר, הבין ראובן בהדרגה שהבעיה אינה יעל או בני משפחתו. שיקום הדימוי העצמי הוא הדבר העיקרי שהוא זקוק לו. במהלך הפגישות ותוך התייעצות עם יעל גמלה בו ההחלטה לנצל את ידיעותיו וניסיונו ולפתוח אתר ייעוץ. זאת עשה. בתור אדם בעל הכנסה קבועה ויציבה, יכול ראובן להציע תעריפים נמוכים מן המקובל אצל אדם בעל ניסיון מקצועי עשיר כשלו. ואכן, לקוחות פוטנציאליים נכנסו לאתר, וחבר הביא חבר. האתר הצליח מעבר למשוער.

    אולם ראובן הקפיד לא להקדיש לאתר ולעבודת הייעוץ יותר מיומיים בשבוע, מקסימום שלושה. בחודשים הארוכים שבהם הסתובב בחוסר מעש קודם לפתיחת האתר, היו לו שפע הזדמנויות להכיר את משפחתו לעומק ולבלות זמן איכות עם ילדיו ועם הנכדים שהעניקו לו עונג בל-יתואר. ליבו נצבט כאשר חשב איך החמיץ את האושר המשפחתי שהיה בהישג יד במשך כל השנים לטובת הקריירה המקצועית שלו. "לא עוד!" אמר בליבו, "עכשיו המשפחה היא במרכז, ובמרכז של המרכז נמצאת הזוגיות שלי. יעל טיפחה וגידלה את המשפחה המופלאה שלנו. הגיע הזמן שהיא ואני ניהנה ממנה כמה שאנחנו יכולים, ובמיוחד ניהנה זה מזו." 

    ---   ---   ---   ---

    שנתיים עברו מאז חגיגת יום הנישואים הארבעים. "גם יום נישואים ארבעים ושניים הוא אירוע שמזמין חגיגה" אמר ראובן ליעל. "אני מסכימה איתך לחלוטין" השיבה בחיוך. 

    "אני כבר אמצא דרך לחגוג." אמר ראובן וניגש למחשב. יעל התבוננה בו וחשבה על כך שהנה סוף סוף הוא לוקח יוזמה ומתכנן את החופשות.

    ---   ---   ---   ---

    מתחם צימרים בגליל העליון. בריכת שחייה, הכול כלול, שקט ומרחבים. מה עוד יכולה משפחה לבקש לעצמה באמצע הקיץ.

    לאחר ארוחת ערב נכנסו רונן, שרון ודנה להשכיב את הנכדים לישון. לאחר מכן התפרקדו שלושתם על הפוטונים לראות טלוויזיה. גם להם הייתה זו הזדמנות נדירה להיות ביחד, כמו שהיה בבית כשהם היו ילדים.  
    ראובן ויעל נשארו בגינה ליד השולחן לוגמים מן היין הצונן.

    "אתה זוכר את פרופסור בן-ישי, סגן מנהל המחלקה שנהגנו לפגוש באירועים של המחלקה?" שאלה יעל, "מיטל, האחות הראשית, סיפרה לי בשבוע שעבר שהוא נפרד מאשתו. היית מאמין? אחרי שלושים ושמונה שנים וארבעה ילדים הוא עזב את הבית. לפני שנה פרש, ואחרי שניסה להמשיך להחזיק את הקליניקה הפרטית שלו, ויתר על הרעיון. אחר כך התגרש מהיום למחר ובעוד חודשיים הוא נוסע לאוסטרליה לגור עם מישהי צעירה ממנו בעשרים וחמש שנים שפגש באיזה כנס. הגירושים נפלו על אשתו כרעם משמיים. היא מורה בבית ספר יסודי ומוכרחה להמשיך לעבוד עד הקיץ. מיטל אומרת שהיא לוקחת תרופות הרגעה כדי להמשיך לתפקד. איך עושים כזה דבר?" התרעמה יעל, "מה עם כל השנים שאשתו השקיעה כדי שהוא ילמד ויעבוד ויגיע למעמד שלו?! היא ויתרה למענו על תפקיד של ניהול בית הספר, המסכנה. " 

    ראובן הניח את כוסו וליטף את ידה של יעל. "מהמקום שבו אני נמצא עכשיו אני מבין שהפרופסור שלך איבד את דרכו לאחר הפרישה, ולמרות שהוא רופא עיניים מצוין, הוא לא היה יכול לראות מה קורה לו. אני חושב שבמוקדם או במאוחר הוא יגלה את טעותו."

    "לגמרי." אמרה יעל. " הוא יצטרך לשלם מחיר יקר כדי לאחות את הקרעים ולאסוף את השברים. אשתו אולי תקבל אותו חזרה אבל היא לא תשכח ולא תסלח." 

    "אני לא בטוח שהוא יחזור אליה או שהיא תהיה מוכנה לקבל אותו. אירועים קיצוניים כאלה לא מתרחשים בגלל פרישה. אני משוכנע שהשינויים באורח החיים ובסדר היום שלהם בעקבות הפרישה האיצו אצלם תהליכים סמויים שהיו קיימים במשך זמן רב, אולי שנים. רק שעכשיו התהליכים צברו עוצמה ויצאו לאור. כנראה שהאישה לא הבחינה בהתרחקות שלו ממנה במשך השנים. ואולי היא כן הבחינה אבל ניסתה להתעלם ולהדחיק את זה. באותם אירועים שבהם ראיתי את שניהם לא יכולתי שלא לשים לב לעקיצות ההדדיות ביניהם. כל אחד משניהם בפני עצמו עשה רושם של בן אדם נחמד. אבל ביחד הם היו זוג בלתי נסבל."
     
    "ואיך אנחנו, זוג נסבל?" שאלה יעל והתבוננה בו ישירות, ללא חיוך.
    ראובן שתק לרגע. "השנתיים האחרונות לא היו קלות. בוודאי בהתחלה. תמיד ידעתי שאת מוכשרת ויצירתית אבל במבט לאחור, אני לא מבין איך יכולתי לא לזהות עד כמה אני בר-מזל שהסכמת להינשא לי. לו רק ישבתי איתך לפני שפרשתי, היינו מעלים רעיונות ובודקים אפשרויות. כל מה שהייתי צריך לעשות זה פשוט לדבר איתך. זה לא שהתרשלתי. תכננתי מראש את הפרישה, אבל התכנון התמקד בתחום הפיננסי והביטוחי. בכלל לא חשבתי על מה שיקרה לי בתחום המשפחתי. איך אפשר היה? מה כבר היה יכול להשתנות בזוגיות שלנו?" 

    הוא הרים את כוס היין, לגם ממנה באיטיות, הניח אותה על השולחן ואחז בידה של יעל. 

    "כל כך הרבה תקלות ועימותים בינינו היו יכולים להימנע אילו רק היינו מודעים למה שגורמת טלטלת הפרישה. אבל כמו שאומרים הסינים, הזמן הטוב ביותר לנטוע עץ היה לפני עשרים שנה, והזמן השני הטוב ביותר הוא עכשיו. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא". 

    יעל לחצה את ידו בחיבה והוא המשיך. "אני לא צריך לספר לך שעברתי תקופה לא פשוטה אחרי הפרישה. לא היה לי קל להסתגל לסדר-יום מסוג שלא היה קיים קודם בחיים שלי. לקח לי למעלה משנה לבנות את עצמי מחדש. אבל אני יודע שרק מכיוון שהיית לצדי הצלחתי לעבור לשלב הנוכחי בחיי בצורה שמאפשרת לי לשגשג ולצמוח". יעל הושיטה ידה וניגבה בעדינות את הדמעות שהתחילו עולות בעיניו של ראובן. היא הרגישה כיצד דמעותיה שלה חונקות את גרונה. 

    "כשאני פרשתי," אמרה "היית עדיין עסוק בעבודה שלך ולא שמת אלי לב. גם אני חיפשתי את דרכי, ניסיתי למצוא את עצמי. בהתחלה ברחתי אל החברות שלי שאיתן הייתי מסתובבת. אני מתארת שאפילו אינך זוכר שהייתי נוסעת לטיולים מאורגנים ליוון ולדרום איטליה – העיקר לנסוע. חיכיתי לך. ואז, כשגם אתה יצאת לפנסיה, חשבתי שסוף סוף נעשה דברים ביחד. אבל נעלמת לי. לקח לך המון זמן למצוא את הדרך חזרה." 

    יעל רוקנה את כוס היין בלגימה ארוכה. "עכשיו, תודה לאל, שנינו באמת יחד. אהובי בן השבעים" לחשה, "אתה האיש שאיתו אני רוצה להזדקן. בוא נעשה לנו יום יום חג." שניהם קמו מכיסאותיהם והתחבקו ארוכות. לאיטם פסעו לצימר שלהם. ברקע שמעו את קולה של דנה קוראת סיפור לאחייניה. 

    ---   ---   ---   ---

    שמונה בבוקר. ראובן חזר משעה של ריצה משולבת בהליכה מהירה. לאחר המקלחת המרעננת וארוחת הבוקר התיישב ליד המחשב והתחיל לעבור על הדואר וההודעות שהצטברו בחמשת ימי החופשה שבהם לא נגע במחשב. 

    לקראת הצהריים הסיר את משקפיו ונשען לאחור. העבודה הממושכת ליד המחשב עייפה את עיניו. גם הרעב התחיל להציק לו. בדיוק אז קראה לו יעל לבוא לאכול. היא ממשיכה להתנדב כרגיל, אבל היום היא בבית. והארוחות שהיא ממשיכה להכין - חבל על הזמן. 

    "יעלי" שאל כשהוא מעביר לצלחתו מן החציל-קלוי-במרינדה-פיקנטי  "יש לנו תכניות לערב?" 
    "שכחת שאתה לא רק יזם צעיר אלא גם סבא מבוגר" השיבה יעל מהמטבח. "בשש אנחנו עם הנכדים. תמי שלנו ורועי יוצאים למסעדה ואחר כך להצגה. גם הצעירים צריכים לטפח את הזוגיות שלהם."

    ולסיום, טיפ קטן מעולם התוכן של הפסיכולוגיה החיובית שעשוי לשפר מערכות יחסים: 
    אחת לכמה חודשים כתבו מכתב תודה והערכה לבן או בת זוגכם. התייחסו לדבר משמעותי אותו הם עשו עבורכם, ולא הזדמן לכם להודות להם כראוי. 
    נתינת המכתב צריכה להיעשות מתוך כוונת נתינה בלבד. לכן אסור לתאם את הכתיבה עם בני הזוג, וגם אסור להשיב לבני הזוג במכתב בימים הקרובים כדי שלא תיווצר ציפייה למכתב תמורת מכתב. 
    מסתבר כי נוצר שיפור ניכר בשביעות הרצון של נותני המכתב ושל מקבליו. רמת האושר שלהם עלתה באופן מידי בעקבות כתיבת וקריאת המכתב, ואילו רמת הדיכאון פחתה. השינויים האלה נמשכים גם שבוע ואפילו חודש מאוחר יותר. 

     



  •  
  • לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

    מאמרים נוספים לגילאי 60+ מבית מרכז הפרישה הישראלי