דילמות-בכתיבת-צוואה
כותבים פרישה
מלאו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

  •  
    רבים חושבים שכתיבת צוואה זו מלאכה שיש לעסוק בה לקראת סוף החיים, אך לא כך הדבר. למרות החשיבות בכתיבתה, רובנו ממשיכים לדחות פעילות זו- מהם הגורמים לכך? למי אנו מורישים את כספינו? לילדים? לנכדים? או בכלל בני הזוג? האם לחלק שווה בשווה? האם לשתף את הילדים בהחלטות? ומה ההשלכות הרגשיות של כל דילמה כזו על עתידם?
     
    // נכתב ע"י: חלי ברק שטיין, פסיכולוגית חינוכית- עבור מרכז הפרישה הישראלי


    הצוואה. אותו מסמך משפטי המכתיב את רצון האדם מה ייעשה עם כספו אחרי מותו. למי הוא מוריש, ואת מה. את כספו, דירותיו, חפציו האישיים. האם לבני משפחתו?, או תורם למטרות אחרות?. הצוואה באה להבטיח שרצון האדם ימומש, אחרת, ללא כתיבת צוואה, תופעל 'לשון החוק', המחלקת את הירושה לפי כללים ברורים- לשאר הבשר הקרוב ביותר, ובחלקים שווים.
     
    צוואה- לזקנים בלבד?
    כתיבת צוואה מקושרת רגשית לגיל הזקנה, ולכאורה צריך לכתוב אותה לקראת המוות. למעשה, ובאופן רציונלי צריך לכתוב את הצוואה עם הולדת הילדים, כי יש בה מרכיבים קריטיים הקשורים לאחריות ההורים לרבות קביעתם מי יהיה האפוטרופוס של ילדיהם ומי ינהל את כספי המשפחה, במקרה של מוות, עד כמה שכואב לחשוב על אפשרות זו
    חשוב, גם עבור הורים צעירים, לכתוב בצוואה את המשאלות שלהם לגבי ניהול כספם לטובת הילדים. עדיפות ללימודים, טיפולים רגשיים ומסוגים שונים, כך או אחרת. הורים היו רוצים להחליט מראש ולא להשאיר דברים לגורל, ובכל זאת חלקם לא עושים זאת.
     
    כתיבת צוואה מבטיחה שליטה מסוימת של האדם ברכושו.
    דרכה הוא יכול לבטא את רצונותיו ותפיסת העולם שלו, כפי שהיה רוצה שתתגשם דרך כספו. זו דרך להרגיש המשכיות- להוריש את פירות עמלך לדור הבא בדרך שנראית לך. האדם  יכול להחליט למי להוריש איזה סכום, יכול להביע משאלה לגבי הדרך בה ישתמשו בכספו, למשל-  הקמת קרן או מתן מלגות למטרה בה הוא מאמין. יכול  'לסגור חשבונות' עם מי שלדעתו פגע בו . לא להוריש 'לפי החוק' אלא לפי אמונותיו למי לתת יותר או פחות, כולל לילדיו שלו. יכול לקבוע סדרי עדיפויות, למשל שהכסף ילך למטרות לימודים ולא לנכסים. יכול להחליט אם להוריש לילדיו או ישירות לנכדיו, ובאיזו דרך.
     
    מבחינה רציונלית, יש טעמים רבים לכתוב צוואה, זה הדבר הנכון והאחראי מכל הבחינות. וכמו שאנשים אמורים לנהל כל חייהם את ענייניהם הכספיים גם את ההחלטות הקשורות לצוואה כדאי לקבל בהתייעצות עם אנשי מקצוע: עורך דין, ובמקרים רבים גם רואה חשבון. כמובן, שככל שהמצב הכספי של המשפחה מורכב יותר, מערב עסקים או מורכבויות אישיות במשפחה, כך הייעוץ הכרחי יותר, אבל כפי שטענתי לעיל, גם במשפחות 'פשוטות' חשוב שעורך דין יעבור על הצוואה ויבדוק שאין בה 'הפתעות'.
     
    אז למה אנחנו ממשיכים לדחות את כתיבת הצוואה?
    למרות כל הנאמר לעיל בשבחי כתיבת צוואה, וההגון הטמון בה- אנשים רבים נמנעים מכתיבתה.
    אנשים משקיעים פעמים רבות זמן ואנרגיה בניסיונות להתמקח כדי להרוויח סכומים קטנים בקניית בגדים או בתכנון טיול. רוצים להרגיש טוב, ולא  'לצאת פראיירים'. בו בזמן עלולים לפספס את חשיבות הצוואה, לא לתכנן, לא להתייעץ עם איש מקצוע, ולהכחיש את העובדה שהתוצאות הרגשיות והכלכליות של טעויות בצוואה הן בסכומים ובעוצמות גדולות הרבה יותר. בנוסף, לא מעט אנשים דוחים את כתיבת הצוואה מתוך רצונם לחסוך את הזמן והכסף של התייעצות עם עורך דין, או להימנע מעיסוק בנושא כה לא נעים, ודוחים את כתיבת הצוואה. 
     
    אך הסיבה המרכזית לדחיית כתיבת צוואה היא חרדה וכל הנובע ממנה. 'רגע אמת' רגשי. זהו רגע מורכב ומאיים, שפעמים רבות גורם לאנשים לסגת ולהימנע מכתיבת הצוואה מהסיבות הלא נכונות. שני מקורות רגשיים עיקריים מביאים להדחקת הנושא:
     
    ראשית, כתיבת צוואה מחייבת לחשוב על המוות. תהליך כתיבת הצוואה מפגיש עם אותה אמת כואבת של המוות המחכה לכולנו. יודעים על קיומו, אבל פעמים רבות עצם הרעיון כה מאיים שמעדיפים לא להתעסק בו ולא להתקרב לעניין הצוואה. אפשר לשמוע אנשים, גם שקולים ואחראיים אומרים: "אצלי הכל פשוט, ולא צריך לכתוב צוואה", או "לא צריך לכתוב צוואה, אחרי מותי שיסתדרו, זה כבר לא עניני". ההנחה שלי היא, שעצם העיסוק בצוואה ובמוות הוא כה מאיים, שהנימוקים לעיל הם מנגנון הגנה של רציונליזציה המפחית את החרדה דרך הימנעות מעיסוק בנושא הכה חשוב הזה.
     
    שנית, כדי לכתוב צוואה האדם צריך להעריך את נכסיו ולקבל החלטות קשות
    האדם צריך לשבת ולהעריך את הרכוש שצבר בחייו, כדי שבשלב הבא יוכל להחליט מה לעשות עם רכושו.
    תחושות לא פשוטות עולות במהלך תהליך הערכה כספית זה: האם צברתי מספיק כסף ואז אני מרוצה מעצמי, או שמא מתברר לי שיש לי פחות כסף מכפי שחשבתי או קיוויתי שיהיה לי, ואז עולות תחושות אכזבה ובושה.
    לעיתים מתלוות גם תחושות כעס ותסכול על צמתים והחלטות בחיים שאולי הביאו את האדם למצבו הכלכלי הנוכחי. חושבים על אנשים שעזרו ועל אלו שחיבלו. הורים שלא עזרו, ואולי קיפחו בצוואה שלהם לעומת האחים. שותפים עסקיים שקלקלו, ילדים שאולי תבעו יותר מידי כסף, ולא הכירו תודה כפי שהיו אמורים. 
     
    לקבל החלטות ולחשוב קדימה
    חלק מהאנשים רוצים להביע את רצונם ושיקול דעתם בעת חלוקת רכושם, שעמלו כל חייהם כדי לצבור. רוצים לקבוע למי לתת וכמה, לעיתים רוצים 'לסגור חשבונות', להיות משמעותיים דרך הצוואה. פעמים רבות הסיבות הרגשיות פוגעות בענייניות, ומאוד חשוב להקפיד עליה.
     
    מה בני הזוג מורישים אחד לשני?
    כששני בני הזוג בחיים הם צריכים להחליט האם להעביר את כל רכושם במלואו, כל אחד לבן זוגו. במקרה זה, בן הזוג שיישאר בחיים אחרי מות האחר יצטרך להחליט בכוחות עצמו על חלוקת הרכוש אחרי מותו. הוא יכול לעשות בכסף כרצונו גם אם בדיעבד זה בניגוד לרצון בן זוגי המנוח.
    יש זוגות המחליטים לקבוע מראש ובמשותף מה תהיה חלוקת הרכוש שלהם אחרי מות שניהם. מחליטים ביחד, שהרכוש עובר אחד לשני, ואחרי מות שני בני הזוג הרכוש המשותף מתחלק כך או אחרת בין הילדים או הנכדים כפי שהם מחליטים.
    בן הזוג הנשאר בחיים, לא יכול לשנות בדיעבד את רצון בן זוגו, גם אם הוא רוצה בכך וגם אם מצבו המשפחתי משתנה.
     
    לדוגמא, משה ורבקה כתבו צוואה המורישה את רכושם המשותף אחד לשני. היו להם שלושה ילדים, שאחד מהם, דרור, הסתבך כספית ולהרגשתם לא ניתן לסמוך על שיקוליו בתחום. עקב כך  הם החליטו במשותף לא להוריש את כספיהם ישירות לילדים אלא ישירות לנכדיהם בחלקים שווים.
    עברו השנים, משה נפטר וכל הרכוש המשותף עבר לרבקה להשתמש בו כרצונה. עברו השנים והיא הזדקנה. דרור, הילד 'המסובך כספית' שיפר את דרכיו, וכיום ניתן לסמוך עליו לגמרי. לעומת זאת יחסיו עם ילדיו (הנכדים)  השתבשו בעקבות גירושין שעבר. נוצר מצב כאוב בו דרור וגם אמו רבקה היו רוצים לשנות את הצוואה ולהוריש לו ישירות את חלקו בצוואת ההורים. כך יקבל את הכסף בעצמו, ויחליט בהמשך אם ואיך להוריש את כספיו לילדיו.
    להפתעת האם, היא לא יכולה חוקית לשנות את הצוואה שלה ושל בעלה, ולדברי עורך הדין היא יכולה לתת לבנה את רכושה במתנה בעודה בחיים, אך לא לשנות את הצוואה. מצב מורכב, האם תוותר על רכושה בעודה בחיים כדי לשנות את אי הצדק שנוצר בדיעבד עקב הצוואה שנכתבה במועד מסוים בחיים, או שמא תשאיר את המצב כמות שהוא כי אין דרך חוקית לשנות את המצב.
     
    אצל זוגות בנישואין שניים במיוחד חשובה הצוואה, המסדירה את חלוקת הרכוש בין בני הזוג, ובין ילדיהם שפעמים רבות אינם משותפים. החלטה מה עובר בין בני הזוג עצמם, ונשאר כפנסיה, מה משאיר כל אחד לילדיו. החלטות כבדות משקל, שיש לקבל בצמתים שונים של החיים, עם השתנות הנסיבות.
     
    גם הורים חד הוריים, או זוגות פרודים צריכים לשים תשומת לב מיוחדת לדקויות הצוואה.
     
    מי מקבל וכמה?
    האם לתת שווה בשווה לכל אחד מהילדים, האם לתת לכל ילד בהתאם למצבו הכלכלי (שעשוי להשתנות), האם להוריש את הרכוש לילדים, או ישירות לנכדים?...אין תשובה אחת נכונה לשאלות כבדות המשקל הללו, והרבה תלוי בנסיבות.
     
    ובכל זאת, ישנה המלצה חמה, לחלק את הירושה שווה בשווה בין הילדים. רוב הסכסוכים המרים נובעים מחלוקה לא שווה של הרכוש. גם אם להורים היה הגיון משלהם, הילדים לא משלימים איתו בדרך כלל, ותמיד יש מי שמרגיש מקופח.
    ההורים נפטרים והאחים נותרים עם מרירות, סכסוכים, ומתחים שמלווים אותם שנים. מתחים, שברוב המקרים לא שווים את הכסף המעורב בהם. ואם ההורים היו חושבים עליהם מראש, היו רוצים למנוע אותם. אז מומלץ לחשוב על כך מראש בעת כתיבת הצוואה.
    ולגבי הנכדים, אם יש נסיבות מיוחדות של הורה שנפטר, או הורים בגירושין, או הורים חסרי אחריות כלכלית, ניתן 'לדלג' על דור ההורים ולתת ישירות לנכדים, ותוך לקיחה בחשבון שיש מחיר רגשי להחלטה, שתפגע בבן הישיר שלא יקבל את חלקו.
     
    האם לשתף את הילדים בתוכן הצוואה?
    במשפחות רבות הורים לא רוצים לספר לילדים מראש על תוכן הצוואה. מעדיפים לא להציף את הנושא, שלא יעלו כעסים, שלא יופעלו עליהם מניפולציות לשנות דברים. דוחים ומכחישים את הנושא, מבחינת 'אחרי המבול'. שהילדים ישברו את הראש אחרי מותם. זו תחושה אנושית, אך לא מספיק אחראית.
     אז מה מומלץ לעשות? במרבית המקרים מומלץ  ליידע את הילדים מראש על הצוואה, לספר להם עליה, לתת להם עותק ממנה, לתת להם אפשרות להביע את דעתם, אפילו להתווכח. חשוב שנושא הצוואה יהיה גלוי ומדובר גם אם יעלו כעסים ומחלוקות. עדיף לטפל בהם בעוד ההורים בחיים ויכולים להגיב, מאשר שדברים 'יתפוצצו' אחרי מותם. יתכן וההורים יחליטו לשנות משהו בצוואה בעקבות טענה של אחד הילדים. שכן המורישים לא תמיד רואים את כל התמונה. חשוב שההורים יקשיבו, אבל שלא תהיה טעות- ההחלטה על תוכן הצוואה היא של ההורים בלבד. זהו רכושם והם הקובעים.
    כשההורים שלמים עם הסמכות שלהם לגבי כספם, יוכלו להתמודד גם עם טענות של הילדים, ולהגיע לצוואה שתהיה לשביעות רצון כולם, ותאפשר למשפחה להמשיך ביחסים טובים גם אחרי מותם.
     
    לעדכן את הצוואה במשך השנים
    נסיבות חיים משתנות והצוואה צריכה להיות דינמית ומתאימה לתנאים. לדוגמא, כשהילדים קטנים ההורים מורישים חלק שווה לכולם. כשהילדים מתבגרים, אחד נשוי וקיבל את חלקו בתמיכת ההורים ביציאתו לחיים (כסף ללימודים, לחתונה, לדירה) והאחים הצעירים עדיין לא. יש לשנות את הסכומים וההחלטות לפי הזמנים והנסיבות.
    כמו כן, שהילדים קטנים חובה לדעתי שההורה ימליץ מי האדם, שיהיה אחראי עליהם, ועל הרכוש. לא תמיד מדובר באותו אדם. זו החלטה כבדת משקל, שחובה על הורים להחליט עליה למפרע. חשוב גם שאחרי שהחליטו על אדם מסוים, ידברו אתו ויקבלו את הסכמתו. יש לדעת, שרצון הצוואה במקרה של אפוטרופסות הוא רק המלצה, ואין לזה תוקף חוקי. בית המשפט מתחשב בדרך כלל ברצון ההורה, אך הבחירה וההחלטה היא של בית המשפט.  בנוסף,  אי אפשר לכפות על האדם לקבל עליו את האפוטרופוסיות. לכן חשוב שההורים יקבלו את הסכמתו הבלתי פורמלית לרצונם.
     
    לסיכום, כסף מלווה את חיי האדם מינקות ועד זקנה
    הוא קובע ומשפיע על חלקים נכבדים מהחיים. חשוב לכן להתייחס אליו בענייניות מרבית, להפעיל את מקסימום שיקול הדעת, התבונה והרגישות בניהול שלו.
    התוצאות של ניהול כספים מושכל חשובות לכל המשפחה. כשמדברים על דילמות בנושא כסף, כשמקבלים החלטות נכונות- כולם מרוויחים. וכשלא- כולם ניזוקים.
     
    חלי ברק שטיין- פסיכולוגית חינוכית מומחית, מטפלת ומנחת קבוצות, מחברת ספרי הדרכה להורים ומנהלת אתר www.hebpsy.net/barak

    לפרטים וייעוץ אובייקטיבי - צרו קשר בטלפון 09-7402122 או השאירו פרטים