הפרישה - לנוח על זרי הדפנה או הזדמנות לפתח בגרות שנייה?

מנגנון הפרישה יוסד על ידי הקנצלר הפרוסי ביסמרק בשנת 1873.
ובכן גיל הפרישה לא היווה בזמנו כל בעיה היות ותוחלת החיים עמדה אז על כ-50 שנה
וגיל הפרישה ניקבע ל-65.

כמובן שמאז חלו שינויים עמוקים שמזמינים בדיקה של תפיסת הפרישה:
תחולת החיים גבוהה יותר, איכות החיים השתפרה לעין שיעור וההכנסות הפנויות גבוהות מבעבר.
 

בבחינת הגדרות הגרונטולוגית (מדע הזקנה), נראה כי החלוקה של מחזורי אינה מעודכנת או מתאימה להווה.

ראוי שהחלוקה תהיה כזו:

• לידה עד גיל 20 - ילדות וצעירות.
• גיל 20 עד 55 - בגרות ראשונה.
• גיל 55 עד 75 - בגרות שנייה.
• גיל 75 ומעלה - זקנה

 

אם אכן צפויים לנו עוד כ-20 שנה מתום חיי העבודה ועד לסיום החיים
ספק אם הרעיון של "לנוח על זרי הדפנה" רלוונטי ונדמה שראוי לפתח "בגרות שנייה".

אם להיות נוקב יותר אני משוכנע שצריך להכניס לחיים תוכן ומשמעות חדשים.
בלעדיהם נדמה לי שמוזמנת לנו התנוונות הדרגתית שאינה אופציה מתאימה.

תתבוננו סביבכם ותיראו המון אנשים שזיקנתם עצובה
והתהליך החל עם פרישתם.

נראה שאנשים אלו לא השכילו ולא הצליחו לצקת תוכן מחודש לחייהם
והם הסתפקו  בתכני פנאי ומשפחה.

יש ערך רב לחיים שיש בהם מרכיבים של יצירה, מעורבות בחיי אחרים, ביטוי עצמי, זכייה להערכה ומשוב מאחרים וחווית הצלחה.
 

---

בגרות שניה היא-
מרחבים כפולים ומשולשים של תכני פנאי ומשפחה לעומת העבר ומרחב נוסף,חדש, של "בגרות שנייה"

עיסוקים ופעילויות המבוססים על פלטפורמות של התנדבות,
תחביב, יזמות או עבודה
והמעניקים חוויה של יצירה, מעורבות, ביטוי עצמי, הערכה והצלחה

הטעות הנפוצה היא להגדיר את הפלטפורמות כמהות וכאסטרטגיה.

למה הכוונה?
משפטים כמו: "בחיים לא אעבוד יותר. שבעתי מעבודה"
זה נכון. עבודה כעבדות - לא עוד.
עבודה כעול - לא עוד.
עבודה אינטנסיבית ומחייבת מאוד - לא עוד.

אך עבודה יכולה להיות "עבודת קונפוציוס"
קונפוציוס היה חכם סיני שאמר כבר לפני 3000 שנה את המשפט הגאוני והפשוט הבא:
כשתעבוד במה שאתה אוהב לא תעבוד ולו יום נוסף אחד בחייך..

משפטים כגון:
"אני רוצה לפתח את העשייה שלי רק כתחביב"
חברים, יש לא מעט אנשים שהתחילו עשייה חדשה כתחביב ופיתחו אותה ליזמות מניבה הכנסה.

או כמו-
"אני רוצה רק להתנדב"
ואם יציעו לך תמורה כספית עבור פעילות זו בהמשך זה רע?

אז לא מומלץ להיות כל כך מוחלטים וכל כך מוצהרים. העתיד צריך שיקרה בדרך שלכם אך אל תצמצתמו מראש את המהות.
 

איזה פעילויות ועיסוקים ארצה לפתח בהמשך חיי?
"אבל מה - תגיד לי מה
איזו פעילות עלי לפתח? מהו הכיוון הנכון עבורי?"

להלן שיטה פשוט לזיהוי הפעילות המתאימה עבורך לקראת הפרישה?

שלושה צירים מרכזיים לפיתוח פעילות:

1. להישאר באיזור המוכרות
   האופציה הזו מתייחסת לרבים וטובים שבחרו להמשיך לעסוק בתחום המומחיות,
   אותו פיתחו שנים רבות ולממש בדרך קצת שונה ומותאמת לצרכים שלהם,
   את הידע והניסיון שצברו בחיים המקצועיים עד כה.
    
2. למנף את המומחיות הידע והניסיון שניצבר לכיוון חדש.
   למשל: מורה מקצועית לאנגלית,מומחית תוכן בתחומה,
   שעוסקת לאחר פרישתה כחונכת של מישפחות שיוצאות לרילוקיישן במדינות דוברות אנגלית.
   האתגר של רילוקיישן טמון ביכולת המישפחה להישתלב בסביבה תרבותית- חברתית חדשה
   ולא רק לשלוט בשפה.
   ובכן מדובר במיקצוע חדש לחלוטין אך הוא מבוסס על עוגן מרכזי מחיי העבודה הקודמים.
    
3. להמציא את עצמך מחדש.
   למשל: איש מחשבים שעוסק כיום כאומן זכוכית.
   במשך 3 שנים הוא עסק בתחום כתחביב אך בהמשך הוא התמקצע ומצא
   נישה ועולם תוכן ייחודי- אומנות זכוכית באוריינטצית יודאיקה
   כיום זוהי יזמות שמניבה הכנסות כספיות.
    

רפי פלג מספר על בגרות שניה בכנס של מרכז הפרישה הישראלי
 

יש שלושה שיקולים שחשוב לתת להם משקל בעת בחירת העיסוק העתידי שלנו.

השיקולים המנחים בבחירת עיסוקים ופעילויות חדשים הם:

תשוקה

• איזו עשיה תעורר בך הזדהות עמוקה?
• איזו פעילות תעניק לך חוויה של הגשמת ייעוד אישי?
• מה תעשה מתוך להט פנימי מרגש?
   

כישרון
איך תביא לביטוי את הכישרון הייחודי שלך?
מהו הכישרון שלך? הוא מכלול של כישורים, מיומנויות, יכולות, ידע וניסיון 
יש לכולנו כשרונות גלויים - המבוססים על חיי העבודה
אך יתכן כי קיים בתוכנו גם כשרון חבוי - 
איש מחשבים גילה לאחר הפרישה שיש לו כישרון אומנותי ליצרה בחומר.

תגמולים.
סוגיית המינונים -

• עד כמה ארצה להיות פעיל?
• מהם מרחבי הפנאי והמשפחה המתאימים עבורי?
• כמה ארצה להרוויח?

בהצלחה בפיתוח הבגרות השניה
רפי פלג, יו"ר מרכז הפרישה הישראלי